ביה”ד האזורי לעבודה (ב”ל 1392-05-17) דחה ביום 5 באוגוסט 2018 את תביעתו של עמוס מלניקוב (להלן: המבוטח) וקבע כי פריסה של תשלום נוסף (החייב בפריסה) רלוונטית גם לעניין חישוב גמלת נכות מעבודה.
עיקרי החוק
בהתאם לסעיף 97 לחוק הביטוח הלאומי (להלן: החוק), גמלת דמי פגיעה ליום הם שלושה רבעים משכר עבודתו הרגיל של המבוטח, אך לא יותר מהסכום המרבי (1,098 ₪ ליום נכון ל- 8.2018).
בהתאם לסעיף 98 לחוק, שכר העבודה הרגיל ליום הוא הסכום המתקבל מחלוקת הכנסת המבוטח – ברבע השנה שקדם ליום שבעדו מגיעים לראשונה דמי פגיעה, בתשעים.
תקופת רבע השנה לפי תקנה 9 א לתקנות הביטוח הלאומי (חישוב שכר העבודה הרגיל) היא רבע השנה שקדם ל- 1 בחודש שבו חל היום שבעדו מגיעים לראשונה דמי פגיעה, או החודש האמור ושני החודשים שקדמו לו, לפי דמי הפגיעה הגבוהים יותר.
בהתאם לתקנות הביטוח הלאומי (תשלום ופטור מתשלום דמי ביטוח), “תשלום נוסף” הוא שכר שמשולם נוסף על השכר החודשי הרגיל, לרבות בונוסים, דמי הבראה שנתיים וכו’, ולמעט הפרשי שכר.
“תשלום נוסף” ידוע לציבור בעיקר עקב אופן החבות בדמי ביטוח לגבי עובד שכיר:
כיום, תשלום נוסף השווה ל- 25% משכר המינימום (1,325 ₪, נכון ל- 8.2018) ומעלה, חייב בפריסה אחורנית עד 12 חודשים והסכום המתקבל מהחלוקה יצורף לשכר החודש שבו שולם, ולשכר כל אחד מ- 11 החודשים שקדמו לו (ככל שהעובד עבד בחודשים אלו).
תמצית עובדתית
המבוטח נפגע בעבודה ביום 20.8.2012.
שכרו של המבוטח בחודשים שקדמו לפגיעה היה:
– מאי 2012 – 18,116 ₪.
– יוני 2012 – 18,116 ₪.
– יולי 2012 – 21,462 ₪
– אוגוסט 2012 – 36,116 ₪, בחודש זה נכלל בונוס בסך 18,000 ₪.
בעת חישוב בסיס השכר לתשלום הגמלה הובאו בחשבון משכורות מאי עד יולי 2012, וצורף לכל חודש 1,500 ₪ (18,000/12), כמתחייב מפריסת הבונוס .
המל”ל חישב את הגמלה בהתאם לשכר רבע שנתי לתקופה 5-7/2012 בסך 62,194 ₪
[(3×1500)+18,116+18,116+21,462]לטענת המבוטח היה מקום לחשב את הגמלה בהתאם לשכר יוני עד אוגוסט 2012, כששכר אוגוסט יחושב לרבות הבונוס ששולם בו, במלואו, וללא פריסה.
עיקר טענות המבוטח
תקנות הביטוח הלאומי שעוסקות בפריסה הותקנו מכוח סעיפים 170-171 לחוק הביטוח הלאומי העוסקים בביטוח אבטלה, כמו כן הן רלוונטיות לעניין תשלום דמי ביטוח – אך אינן רלוונטיות לעניין גמלת פגיעה בעבודה או אופן חישובה.
עיקר טענות המל”ל
בסיס השכר לחישוב גמלת הפגיעה בעבודה נעשה בהסתמך על סעיף 98 לחוק ותקנה 9א לתקנות הביטוח הלאומי (חישוב שכר העבודה הרגיל). משם עולה כי הבסיס לחישוב הוא הרבעון שקדם לחודש הפגיעה, קרי, לחודשי השכר 5-7.2012, וללא אוגוסט.
בונוס מהווה “תשלום נוסף” בהתאם להגדרה בתקנות, ומשכך חייב בפריסה.
בהתאם לסעיף 98(ב)(1) לחוק, ההכנסה לעניין גמלת הפגיעה לשכיר היא זו שממנה מגיעים דמי ביטוח, ומכאן הזיקה בין ההכנסה לעניין שיעור דמי הפגיעה, להכנסה לגבי תשלום דמי ביטוח.
דיון והחלטה
ביה”ד נסמך על הלכת אילנה לייטנר, שדן באופן חישוב השכר הרגיל לצורך גמלת דמי לידה.
שם נקבע כי חישוב ההכנסה לעניין גמלת דמי לידה תלמד מההכנסה המחושבת לעניין חבות בדמי ביטוח. ביה”ד עושה גזרה שווה גם לעניינו, לעניין – פגיעה בעבודה.
לדעת ביה”ד, פעל המל”ל כדין עת חילק את הבונוס ב-12 והוסיף את החלק היחסי לכל אחד מן החודשים שנלקחו בחשבון לצורך חישוב הגמלה.
“יישום של תקנות תשלום ופטור מתשלום דמי ביטוח לעניין חישוב קצבאות לנפגעי עבודה היא סבירה, ועונה לתכלית חוק הביטוח הלאומי”.
התביעה נדחתה.
בשולי הדברים
יצויין כי במקרים מסויימים וככל שבחודש הפגיעה השכר הרגיל היה גבוה (עד מועד הפגיעה), והכללתו מטיבה עם המבוטח, הרי שחודש זה יילקח בחשבון, חלף החודש הראשון ברבעון שקדם.
נכתב ע”י רו”ח אורנה צח (גלרט), מר חיים חיטמן ורו”ח (משפטן) ישי חיבה.
ממיזם הביטוח הלאומי, של משרד ארצי, חיבה את אלמקייס – פתרונות מיסוי
עם רו”ח אורנה צח (גלרט), העומד לרשותכם לייעוץ בנושא האמור.
