בעל משק במושב פתחיה סירב לתת לעובד תלושי שכר, ואף טען שעבד אצלו בסך הכל חודשיים וחצי. אלא שהוא עשה רושם לא אמין בעליל, לעומת העובד שהעיד באופן ברור ועקבי.
בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב הורה באחרונה לחקלאי ממושב פתחיה שבשפלה לשלם לעובד זר כ-101,000 שקל פיצויים עבור שורה של זכויות ותשלומים שהגיעו לו ולא קיבל.
השופטת חופית גרשון-יזרעאלי האמינה לעובד ודחתה את גרסתו של המעסיק-הנתבע, שלא רק ניסה להתנער מתשלום זכויות לתובע, אלא טען גם כי התובע שהועסק אצלו בסך הכל חודשיים וחצי. בפועל, כך נקבע, התובע הועסק אצל הנתבע במשך כשנתיים.
התובע הועסק על ידי הנתבע בקטיף ירקות בשכר מינימום וקיבל תשלום במזומן. הוא טען כי עבד אצל הנתבע במשך כשנתיים (ממרץ 2013 ועד פברואר 2015), בהן עבד כ-12 שעות ביום, 7 ימים בשבוע.
לטענת התובע, נמסרו לו רק תלושי שכר בודדים, בחודשים אוקטובר עד דצמבר 2014.
בתביעתו הוא דרש זכויות סוציאליות רבות. בין היתר, התובע טען כי לא שולם לו שכר עבור שעות נוספות לאורך כל התקופה, ואף לא דמי חגים או דמי הבראה. בנוסף הוא תבע פיצויי פיטורים, בטענה שהנתבע “גירש” אותו כשביקש תלושי משכורת.
מהצד השני, הנתבע טען כי התובע עבד אצלו בסך הכל חודשיים וחצי בחודשים אוקטובר עד דצמבר 2014, 6 ימים בשבוע, 8 שעות ביום, ללא שעות נוספות.
כמו כן, הוא טען כי התובע לא פוטר אלא נטש את עבודתו בלי להודיע.
הנתבע המשיך וטען כי מדובר בתביעת סרק, של שני חברים – התובע וחבר לעבודה שהעיד לטובתו – שרקמו קנוניה כדי לזכות בכספים שלא כדין.
“אמר לנו תלכו”
“שוכנענו כי התובע הועסק ללא תלושי שכר משך תקופה ממושכת, ותלושי השכר הבודדים שנמסרו לו היו לצורך הנפקת הוויזה”, כתבה השופטת גרשון-יזרעאלי.
בהקשר זה השופטת העדיפה את גרסת התובע כיוון שלדבריה העיד בעקביות, וסיפר שתחילה עבד ללא תלושים, ולאחר מכן הנתבע סיפק לו תלושים רק לצורך הנפקת ויזה, ואחר כך שוב הפסיק לתת תלושים.
השופטת הוסיפה כי הנתבע אף לא הציג ראיות אחרות שיעידו על תקופת ההעסקה, למשל חוזה עבודה או דיווחים למוסד לביטוח לאומי.
גם בנוגע לשעות העבודה, השופטת הצביעה על כך שהנתבע לא ידע להסביר כיצד את הפער בין גרסתו לבין חלק מדוחות הנוכחות.
מעבר להתרשמותה השלילית מעדות הנתבע, השופטת סברה שגם דוחות הנוכחות ותלושי השכר שהגיש אינם מהימנים, שכן הם אינם משקפים את כל תקופת העבודה של התובע. “הנתבע ועדיו לא ידעו להסביר את הפערים והסתירות הרבות שהתעוררו ואף ניסו להתנער מדוחות הנוכחות, אשר מקורם בנתבע עצמו. במצב דברים זה, הנתבע למעשה לא עמד בחובתו לנהל פנקס עבודה ודוחות נוכחות”, כתבה.
כך גם לגבי הפיטורים, השופטת קבעה כי התובע פוטר על רקע בקשתו לתלושי שכר, לאחר שקיבלה את עדותו כי הנתבע “הפסיק את התלושים, ואנחנו לא יכולים לקבל ויזה, והוא אמר לנו תלכו”.
בסיכומו של דבר, השופטת חייבה את הנתבע לשלם לתובע פיצויים בסך של כ-101,000 שקל, וכן שכ”ט עו”ד בסך 10,000 שקל. חלק ניכר מהפיצוי נפסק עבור אי מתן תלושי שכר (30,000 שקל). יתר הפיצוי ניתן בין השאר עבור עבודה בשעות נוספות, עבודה בשבת, פיצויי פיטורים, פיצויים בגין פיטורים שלא כדין, הפרשות פנסיה ודמי הבראה.
ב”כ התובע: עו”ד אורי בוים
ב”כ הנתבע: עו”ד נעאמנה חאתם
ADAM ABDELRAHMAN ABD ELSADIG נ’ אוזן
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
מאת: עו”ד אסתי עוקב העוסקת בדיני עבודה, מייצגת מעסיקים ועובדים בכירים.
הכותבת לא ייצגה בתיק.
באדיבות: אתר המשפט הישראלי “פסקדין”
