ביה”ד האזורי לעבודה (ב”ל 23692-01-17) דחה ביום 4 ביולי 2018 את תביעתה של אפרת אלוני (להלן: “המבוטחת”) לתשלום גמלה לשמירת היריון בגין עבודתה כעובדת עצמאית מהטעם שלא צברה תקופת אכשרה כנדרש בחוק.
רקע חוקי
מבוטחת לעניין גמלה לשמירת היריון – עובדת או עובדת עצמאית המבוטחת לפי פרק י”א (לעניין זה תושבת ישראל) ומתקיימות בה הוראות סעיף 50 לחוק הביטוח הלאומי (להלן: “החוק”). היום הקובע הוא היום הראשון לשמירת ההיריון.
תקופת אכשרה נדרשת לפי סעיף 50 לחוק
ככלל, מבוטחת ששולמו בעדה דמי ביטוח משכרה כעובדת או ששילמה דמי ביטוח מהכנסתה כעובדת עצמאית:
א. תקבל דמי לידה ל-15 שבועות – אם שולמו דמי ביטוח בעד 10 חודשים מתוך 14 החודשים
שקדמו ליום הקובע, או בעד 15 חודשים מתוך 22 החודשים שקדמו ליום הקובע.
ב. תקבל דמי לידה ל-8 שבועות (או גמלה לשמירת היריון) – אם שולמו דמי ביטוח בעד 6 חודשים
מתוך 14 החודשים שקדמו ליום הקובע.
תמצית עובדתית
- המבוטחת עבדה כעובדת שכירה, ובנוסף הייתה רשומה כעובדת עצמאית החל מחודש ספטמבר 2014.
- המבוטחת יצאה לחופשת “שמירת היריון” ביום 1.6.2015, וילדה ביום 18.7.2015.
- מקדמות ביטוח לאומי בגין הכנסותיה כעצמאית הוסדרו ביום 15.7.2015.
- תביעתה לגמלה לשמירת היריון אושרה בגין עבודתה כשכירה בלבד.
- תביעתה לגמלה לשמירת היריון כעובדת עצמאית נדחתה בהיעדר תקופת אכשרה.
טענת המבוטחת
הגם שהמקדמות שולמו על ידה באיחור, החוב כולו הוסדר, ולכן קיים רצף חודשי ביטוח כעצמאית מחודש ספטמבר 2014 ועד למועד שבו יצאה לשמירת ההיריון ביום 1.6.2015.
עוד טענה, כי המכתבים שנשלחו אליה ע”י המוסד לביטוח לאומי (להלן: “המל”ל”) לתשלום המקדמות, נשלחו לכתובת הוריה ולכן לא קיבלה אותם ולכן החוב שולם באיחור.
טיעוני המל”ל
בתאריך 18.2.2015 הגישה המבוטחת דין וחשבון על עבודתה כעצמאית מחודש 9.2014.
בתאריכים 23.2.2015 ו- 18.5.2015 נשלחו אליה פנקסי מקדמות לכתובת של הוריה. ביום 15.5.2015 שלמה סך של 519 ₪ בלבד ושלמה את יתרת החוב ביום 15.7.2015.
אין חולק כי נכון ליום הקובע, 1.6.2015, למבוטחת היה חוב למל”ל בגין מקדמות שטרם שולמו, ולכן לא צברה “תקופת אכשרה” של 6 חודשי ביטוח לפחות, כעובדת עצמאית, והיא אינה זכאית לגמלה בגין הכנסותיה כעצמאית. תשלום מאוחר – אחורנית, אינו מסייע.
דיון והחלטה
בהתאם לסעיף 50 לחוק: מבוטחת חייבת לשלם דמי ביטוח כעובדת עצמאית לפני היום הקובע.
עניין זה נדון בביה”ד הארצי לעבודה במקרים אחרים ונקבע כי “הכוונה היא… שהתשלום נעשה בפועל לפני היום הקובע [עב”ל (ארצי) 239/98 גלעדי – המוסד לביטוח לאומי ועב”ל (ארצי) 393/97 שומלה – המוסד לביטוח לאומי].
במקרה דנן, לא שולמו דמי הביטוח טרם היום הקובע אלא לאחריו – ולכן לא נתקיימה תקופת
האכשרה הנדרשת בחוק ובדין הזכאות לגמלה כעצמאית, נשללה.
טענה חלופית של המבוטחת לפיה לא קיבלה את דרישת המקדמות וכי הללו נשלחו לכתובת הוריה נדחתה הן משום שלא הוכחה, והן משום שאין לה אלא להלין על עצמה שלא טרחה לעדכן את המל”ל בכתובת מעודכנת, מה גם שחיוב תשלום דמי ביטוח לעצמאי הוא חיוב מהדין, גם ללא המצאת פנקס תשלומים.
בשולי הדברים
נעיר כי לשון החוק דווקא מאפשרת פרשנות כי תשלום המקדמות בפועל יהא מאוחר מהיום הקובע, שכן כך קובע הסעיף: “אם שולמו דמי ביטוח בעד 6 חודשים מתוך 14 החודשים שקדמו ליום הקובע” (ההדגשה אינה במקור). קרי, ניתן לפרש כי התשלום היה מאוחר אך הוא בעד תקופה קודמת.
אך זוהי מלחמה אבודה שכן נקבע כבר כהלכה פסוקה בביה”ד הארצי לעניין סעיף 30 לחוק, שאת המילים “שילמה דמי ביטוח” ו”שולמו דמי ביטוח” יש לפרש כפעולה שבעבר, דהיינו – שהתשלום נעשה בפועל לפני היום הקובע, כדי למנוע מצב שבו אדם שאינו מקיים את חובותיו ישלים את החסר בבוא האירוע המזכה לגמלה לרבות קביעת מעמד מזכה לגמלה (מתוך הלכת שומלה שלעיל).
נכתב ע”י רו”ח אורנה צח (גלרט), מר חיים חיטמן ורו”ח (משפטן) ישי חיבה.
ממיזם הביטוח הלאומי, של משרד ארצי, חיבה את אלמקייס – פתרונות מיסוי
עם רו”ח אורנה צח (גלרט), העומד לרשותכם לייעוץ בנושא האמור.
