האם ניתן לקזז בין שעות אשר שולמו בחודש מסוים מעבר לשעות אותן עבד העובד בפועל אל מול חודש בו עבד העובד שעות נוספות בגינן קיבל תשלום בחסר.
ידוע וברור כי לא ניתן לקזז שעות נוספות מול שעות רגילות מבחינת תעריף השעה המשולם. כך לדוגמה אם ביום מסוים עובד עבד 6 שעות ואת השעתיים הנותרות השלים ביום למחרת ועבד בו 10 שעות, אזי קיזוז שעות החסר הוא של 100% ואילו התשלום בגין השעתיים הנוספות יהיה של 125%.
ואולם, לבית הדין הגיעה שאלה מאתגרת והיא האם ניתן לקזז בין שעות אשר שולמו בחודש מסוים מעבר לשעות אותן עבד העובד בפועל אל מול חודש בו עבד העובד שעות נוספות בגינן קיבל תשלום בחסר.
נסביר את הסיטואציה – מעשה בעובד אשר הועסק במשכורת גלובאלית. העובד קיבל מדי חודש משכורת קבועה מנותקת מהיקף השעות אותו עבד בפועל.
לימים העובד תבע תשלום בגין שעות נוספות ובית הדין קבע כי העסקתו באופן גלובלי היתה בניגוד לחוק שעות עבודה ומנוחה. משנקבע כי חוק שעות עבודה ומנוחה חל על העובד חויב המעסיק לשלם לעובד תשלום עבור שעות נוספות.
ואולם, התברר כי היו חודשים בהם העובד לא השלים את משרתו ועבד מעט שעות. השאלה שעלתה הינה האם ניתן לקזז מחודש זה את השעות אשר הוא קיבל ביתר בגין תשלומי שעות נוספות בחודשים אחרים.
נפשט באמצעות דוגמה. נניח כי העובד הועסק במשכורת חודשית גלובלית של 10,000 ש”ח. בחודש מסוים הוא עבד רק 93 שעות ללא שעות נוספות וקיבל בכל זאת 10,000 ש”ח. בחודש שלאחר מכן עבד את מלוא החודש לרבות שעות נוספות וקיבל גם כן 10,000 ש”ח. הואיל והחוק חל עליו על המעסיק לשלם לו שכר בגין השעות הנוספות. נניח שהתמורה בגין השעות הנוספות (בסיס + תוספת של 125% או 150%) היא 3,000 ש”ח. האם יכול המעסיק לקזז את ה-3,000 ש”ח הללו מהסך העודף שקיבל העובד בחודש הקודם שעמד על 5,000 ש”ח?
לכאורה יכול היה המעסיק בחודש הראשון לנכות בשל ההיעדרות את הסך של 5,000 ש”ח אלא שניכוי כאמור לא נעשה.
במקרה דומה לזה דן ביה”ד הארצי בע”ע (ארצי) 52804-12-15 ריין נ’ הומטקס ר.ע.ש.נ. בע”מ, שם דובר על עובד שהשתכר שכר גלובאלי, כאשר שעות עבודתו השתנו מחודש לחודש, היינו היו חודשים עבד שעות נוספות רבות והיו חודשים בהם לא הגיע למכסת השעות לגביה סוכם. נסיבות העניין העלו שאלה בדבר הטענה הנוגעת לקיזוז – האם רשאי המעסיק לקזז השעות הנוספות בחודשים בהם עבד שעות מועטות ו/או לא עבד כלל, כאשר ימים אלה בהם עבד בשעות חסר עולה על היתר?
בהקשר לטענת הקיזוז עורך ביה”ד הבחנה בין קיזוז פנימי בחודש עבודה מסוים ובין קיזוז בין חודשי העסקה שונים.
בית הדין דן בשאלה כיצד יש לראות את התשלומים העודפים שקיבל העובד בחודשים השונים. בית הדין יצא מנקודת המוצא של ההלכה פסוקה והיא כי “אין מעסיק רשאי לבטל הטבה שניתנה לעובד לפנים משורת הדין”. במילים אחרות, ככל ומעסיק מחליט להעניק לעובד זכויות ביתר, מעבר לאלה המגיעות לו מכוח הדין או צו הרחבה, הרי שהדבר הופך להיות חלק מתנאי העסקתו של העובד, כך שהמעסיק אינו רשאי לטעון לביטול התנאים הללו, בתגובה להגשת תביעתו של עובד לתשלום זכויות סוציאליות אחרות להן זכאי.[1]
על פניו, נראה היה במקרה המדובר כי המעסיק אכן העניק לעובד הטבה עת נמנע מניכוי שכרו של העובד בחודשים בהם עבד בחסר, ועל כן לכאורה אינו רשאי לטעון כעת לקיזוז. יחד עם זאת, בית הדין ציין כי אין להתעלם מן העובדה שאי ניכוי שעות העבודה נבע בשל הנחה שגויה של המעסיק, לפיה אין לערוך תחשיב שעות העבודה, וכן הפרדה בין שעות העבודה הרגילות ושעות העבודה הנוספות.
מן הטעמים הללו, הגיע ביה”ד לכלל מסקנה, כי בנסיבות מעין אלה גריעת השעות הנוספות אפשרית שעה שמדובר בחודש העסקה נתון, קרי קיזוז פנימי הינו אפשרי, כאשר יש לבחון את כלל ימי ההעסקה ולא ימים נבחרים באותו החודש. מאידך, גריעת השעות הנוספות בחודשי העסקה שונים, במסגרת התקופה כולה, איננה אפשרית.
חשוב לזכור כי קיזוז הימים באותו חודש עדין צריך להביא בחשבון ששעות נוספות יקרות יותר. כך אם לדוגמה בחודש מסוים עבד העובד 10 שעות פחות מהתקן ואולם הוא עבד באותו חודש 30 שעות שבת המזכות ב-150%. למעשה על המעסיק היה לשלם על שעות השבת 150% ובמכפלת 30 שעות מדובר בתוספת שכר שמגיעה לעובד של 15 שעות. הואיל והעובד קיבל ביתר רק 10 שעות אזי עדין יהיה על המעסיק לשלם 5 שעות נוספות.
זה המקום להזכיר כי כדאי להיוועץ היטב לפני שסוגרים עם עובד משכורת גלובלית, שכן כפי שהסברנו במאמרים קודמים, מספר המקרים הנכנסים להגדרת עובדים גלובליים באופן חוקי הוא מצומצם ביותר.
ככל שמבקשים לעבוד בצורה גלובלית אזי מוצע לשקול תשלום באמצעות תוספת גלובלית בגין שעות נוספות אשר הוכרה, בנסיבות מסוימות עליהן כתבנו בעבר, כלגיטימית. ראו מאמר בדבר תוספת שעות נוספות גלובלית.
אין באמור לעיל כדי להוות משום ייעוץ משפטי ו/או תחליף להתייעצות עם עו”ד מומחה בתחום.
מאת: עו”ד יוסי חכם
© כל הזכויות שמורות לחכם את אור-זך, עורכי דין, 2018
[1] ראו פסקה 13 לפסק-הדין, שם מאזכר ביה”ד את דב”ע (ארצי) נד/3-48 מזרה נ’ ענת ימין (2.5.94), וכן ע”ע (ארצי) 1260/00 מרקוביץ’ נ’ אקורד הנדסה בע”מ (5.8.02).
