עובד מכון התקנים החליף מנהל אגף לתקופה זמנית אך שכרו לא הועלה בהתאם. לאחר שהפסיד במכרז לאיוש המשרה בקביעות הוא תבע הפרשי שכר, וזכה.
בית הדין לעבודה בתל אביב קיבל לאחרונה חלק מתביעה שהגיש עובד מכון התקנים ששימש כממלא מקום זמני של מנהל אגף הבניין מבלי ששכרו הותאם לתפקיד. אף שהעובד לא גיבה את דרישתו בהוכחות המתאימות, השופט הבכיר יצחק לובוצקי פסק לו 72 אלף שקל עבור הפרשי שכר. עם זאת, נדחתה תביעתו לפיצויים עבור עגמת הנפש שנגרמה לו עקב הצבתו בתפקיד ללא מינוי רשמי.
התובע הועסק כטכנאי ראשי במכון התקנים ב-1976. לאחר 19 שנות עבודה הוא הועבר לתפקיד עוזר מנהלי בהנהלת אגף הבניין. ב-2010 הוא נכנס לתפקיד ממלא מקום מנהל האגף מבלי ששכרו הותאם לתפקיד ומבלי שנערך מכרז בעניין. רק לאחר כ-4 שנים המכון פרסם מכרז לאיוש המשרה.
עם פרסום המכרז הוא הגיש תביעה לביטולו בטענה שתנאי הסף בו אינם חוקיים – והצליח בכך. בעקבות זאת פורסם ב-2016 מכרז נוסף אך למרות זאת התובע הפסיד.
לפיכך, כתב התביעה המקורי שהוגש כשנתיים קודם לכן תוקן. הפעם, התובע ביקש שהמכון יחוייב לשלם לו הפרשי שכר של 3,500 שקל לכל חודש ב-4 שנים מתוך 6 שבהן כיהן כממלא מקום, וזאת בהתאם לשכר המנהלים במכון. בסך הכל הוא תבע 168,000 שקלים.
בנוסף ביקש התובע פיצוי על עגמת נפש בטענה שהצבתו בתפקיד ללא מינוי ברור פגעה בשמו הטוב ובמוניטין שלו.
זכאי לתוספת כלשהי
ואולם, השופט הבכיר לובוצקי קבע שהתובע לא זכאי לקבל פיצוי על עגמת נפש. הוא הסביר כי פיצויים כאלה נפסקים לעיתים נדירות ובמקרים מיוחדים כמו התנהלות בחוסר תום לב מצד המעסיק – אך המקרה הנוכחי לא נכלל בהם.
מכאן, השופט פנה לבחון האם התובע זכאי להשלמת שכר. “מדובר בתביעה שיש עמה הגיון רב” ציין השופט והזכיר כי נהלי המכון כפופים לתקנון שירות המדינה וכי מדובר בגוף הכפוף לחובת תום לב מוגברת, כמקובל בגופים ציבוריים.
עיון בנהלי המכון העלה כי קיימות בו הוראות לעניין גובה השכר של עובד המכהן בתפקיד “בפועל”. לפי הוראות אלה, עובד בתפקיד זמני זכאי לקבל הטבות “בשווי דומה או זהה למשרה הקבועה”. יתרה מכך, השופט הפנה להלכה לפיה אסור להפלות בין עובדי שירות המדינה שמבצעים את אותה העבודה או מכהנים במשרה זהה.
אלא שהתובע לא הוכיח שמשכורתו אכן הייתה נמוכה ביחס למנהלי אגפים אחרים. עיקר התחשיבים שצורפו לתביעה התבססו בעיקר על משכורות ששולמו בהתאם להסכמים אישיים בעוד שהתובע לא חתם על חוזה כזה. “אין דומה השתכרות עובד אשר משרתו תלויה לו מנגד (בהסכם אישי), לעובד אשר משרתו קבועה ומוגנת” השופט העיר ואף התרשם כי היו מנהלים שהשתכרו פחות מהתובע.
עם זאת, השופט שוכנע כי התובע היה זכאי ל”תוספת כל-שהיא” לשכרו בתקופה שכיהן כממלא מקום, גם אם סכומה לא הוכח. משכך, הוא העריך את זכאותו על דרך האומדן והגיע לכלל מסקנה כי תוספת של 1,500 שקלים לחודש עבור 4 שנים היא סבירה בנסיבות המקרה.
בסופו של דבר, מכון התקנים הישראלי חויב לשלם לתובע 72 אלף שקל בתוספת ריבית שתחושב החל ממועד הגשת התביעה (ספטמבר 2014). לסכום זה יתווספו הוצאות משפט ושכ”ט עו”ד בסך 7,000 שקלים.
ב”כ התובע: עו”ד דיני עבודה אסתר הרשקוביץ
ב”כ הנתבע: עו”ד רן גפטר חרמש
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
מאת: עו”ד רות רפאלי העוסקת בדיני עבודה
הכותבת לא ייצגה בתיק.
באדיבות: אתר המשפט הישראלי “פסקדין”
