האם יש לשלם תוספת שעות נוספות גם על עמלות שמקבל עובד?
בע”ע 7386-02-16, ע”ע 36096-02-16 קסטרו מודל בע”מ נ’ אור שחם נדרש ביה”ד הארצי לשאלה בדבר מעמדן של עמלות המכירות, ובכלל זה הכללתן כחלק מהשכר הרגיל, לצורך חישוב גמול שעות נוספות ומנוחה שבועית, וכן לצורך תשלום דמי חגים.
האם עמלת מכירה הינה חלק מ”השכר רגיל”?
כידוע, תשלום בעד גמול שעות נוספות משולם על בסיס תעריף שעות העבודה אשר קדמו לשעות הנוספות. בסיפא סעיף 16 בחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי”א-1951 (להלן – “חוק שעות עבודה ומנוחה”), נקבע כי, ככל ושכרו של עובד משולם לו, כולו או חלקו, בהתאם לכמות התוצרת, יקבל בעד כל יחידה שנעשתה במסגרת השעות הנוספות, גמול של 125% עבור השעתיים הראשונות, וכן גמול של 150% עבור כל שעה נוספת שלאחר מכן. באופן דומה, נקבע בסיפא סעיף 17 לאותו חוק גמול בשיעור של 150% לגבי עובד אשר הועסק בשעות המנוחה השבועית, ושכרו משולם לו בהתאם לכמות התוצרת.
בהקשר זה, עלתה השאלה האם עמלות המכירה מהוות הן חלק מ”השכר הרגיל”, אותן יש להכליל בחישוב הגמול בעד שעות נוספות ובעד עבודה בשעות מנוחה שבועית. שהרי בסעיף 18 לחוק שעות עבודה ומנוחה נקבע, כי: “לעניין סעיפים 16 ו17 “שכר רגיל” כולל את כל התוספות שמעסיק משלם לעובדו”.
נראה, כי קיים קושי רב לייחס תשלום העמלה ליום העבודה או לשעת עבודה, שהרי עמלה, בשונה מתוספת לילה למשל, איננה תוספת המשולמת בעד כל יחידת זמן של שעות העבודה הרגילות אלא עמלת מכירה מהווה תוספת אשר משולמת בעד ביצוע מכירה או עמידה ביעדי מכירה, ללא כל קשר לשעות העבודה.
כך למשל, ביצועה של עסקת מכר עלולה להתפרש לפרקי זמן ממושכים וארוכים. ועוד זאת, קיימות דרכים מגוונות לתשלום עמלה, אשר חלקן יוצרות נתק מוחלט בין הזכאות לעמלה לבין שעות העבודה בפועל, כגון הדרישה לעמידה ביעדי מכירות בפרק זמן מוגדר ו/או כאשר שיעור העמלה נגזר ממחיר העסקה. אם כן, נוצר קושי פרקטי לחשב שיעור העמלה בגין העסקאות השונות.
שוני באופן תשלום עמלות המכירה והשלכותיו
ביה”ד עמד על ההבחנה בין שתי סיטואציות בהן נמצא שוני מהותי בכל הנוגע לאופן תשלום עמלות המכירה. סיטואציה אחת, עליה דובר עד כה, היא עובד אשר מקבל עמלות מכירה, בגדר תוספת, בנוסף לשכר היסוד שלו. סיטואציה שנייה היא עובד אשר שכרו, כולו, משולם לו על בסיס עמלות מכירה.
השוני בסיטואציות הנ”ל בא לידי ביטוי באופן בו מוגדרת עמלת המכירה – האם הינה תוספת לשכר היסוד או שמא היא מהווה חלק משכרו הרגיל של העובד. ככל ועמלות המכירה, והן בלבד, מהוות שכרו של העובד, שאז יהוו הן שכר היסוד, קרי השכר הרגיל. לעומת זאת, ככל ועמלות המכירה מהוות תוספת לשכר היסוד של העובד, יש לבחון כל מקרה על-פי נסיבותיו.
אשר על כן, לא ניתן לקבוע באופן גורף האם עמלת מכירה אשר מתווספת לשכרו של העובד מהווה חלק מהשכר הרגיל, בהתאם לסעיף 18 לחוק עבודה ומנוחה, ויש לבחון נסיבותיו של כל מקרה.
אם כך, אימתי יכללו עמלות המכירה כחלק מן “השכר הרגיל”?
כאמור לעיל, עת מדובר במקרה בו עמלת המכירה מתווספת לשכר היסוד של העובד, אין לקבוע באופן אוטומטי כי אינן כחלק מן “השכר הרגיל”, ויהא זה ראוי להעניק משקל למכלול הנסיבות, ובין היתר:
תנאי הזכאות לעמלה – האם העמלה משולמת בעד כל עסקה בנפרד או שמא בעד יעדי מכירות?
סוג העסקה שבעדה מתקבלת העמלה – האם מדובר בעסקה ממוקדת אשר ניתן לאתר זמן ומקום ביצועה או שמא מדובר בעסקה מורכבת אשר נפרשת על פני תקופה ממושכת?
שיעור העמלה ביחס לשכר היסוד – בהקשר זה, ציין ביה”ד, כי ככל ויימצא כי שיעור העמלה גבוה יותר, תהא נטייתו להגיע לכלל מסקנה כי יש לראות בעמלות כחלק מהשכר הרגיל.
ככל והעמלות נחשבות לחלק מן השכר הרגיל – כיצד יחושבו?
בכל אותם מקרים בהם עמלות המכירה נחשבות לחלק מ”השכר הרגיל”, בהתאם להוראות סעיף 18 לחוק כאמור, עולה השאלה מהו אופן חישוב הגמול בעד השעות הנוספות ובעד המנוחה השבועית.
תשלום בעד עמלות, למעשה, הינו תשלום בעד כמות התוצרת, ולפיכך מורה ביה”ד כי על כל מכירה אשר נעשתה בשעות הנוספות ישולם גמול בהתאם לסעיפים 16 ו-17 לחוק שעות עבודה ומנוחה. כך למשל, אם בשעות העבודה הרגילות שיעור העמלה בגין מכירת מוצר עומד על 10%, אזי שיעור העמלה בשעתיים הנוספות יהא 12.5%, ועבור כל שעה נוספת ו/או עבודה בשעות המנוחה השבועית יהא שיעור העמלה 15%.
האם יש להכליל את העמלות בשכר כחלק מתשלום דמי החגים?
ביה”ד ציין, כי מלשון סעיף 7 לצו ההרחבה בדבר דמי חגים עולה, כי עובד שעתי יהא זכאי לתשלום מלא בעבור ימי החג המפורטים. ועל אף שמהוראה זו למדים אנו כי יש לכלול את העמלות בחישוב התשלום עבור דמי חגים, סבר ביה”ד כי יש לפרש את צו ההרחבה פרשנות תכליתית בהקשר התעשייתי, ולהשוות את העובדים היומיים לעובדים החודשיים.
הבהרה הנוגעת לשכר המשולם בעד זמני ההפסקה במהלך יום העבודה
לטענת המעסיקה, הואיל ונמנעה מלנכות שכרו של העובד בגין זמני ההפסקה אשר ניתנו לו במהלך יום עבודתו, זכאית היא לקיזוז התשלומים אשר שולמו לו ביתר. מנגד, טען העובד כי שעות העבודה כללו את זמני ההפסקה, ועל כן קיימת השפעה בעניין זה על חישוב השעות הנוספות.
בעניין זה, הבהיר ביה”ד כי במקרים מעין אלה, בהם מעסיק מוכן לשלם שכר לעובד, למרות שעל-פי חוק אינו חב בכך (כגון, שכר בעד שעות נסיעה לעבודה או הפסקה), אין זה מלמד על כך ששעות אלה בגינן שולם שכר ייחשבו לשעות עבודה. כך למשל, עובד אשר עבד 9 שעות, מתוכן היה בהפסקה בת 30 דק’, שבעדה קיבל שכר, אין זה אומר שיום עבודתו התפרש על 9 שעות עבודה אלא על 8.5 שעות עבודה בפועל, על אף שקיבל שכר כאמור.
ובהתאם לכך, מעסיק אשר שילם לעובד מרצונו החופשי שכר, על אף שעל-פי חוק אינו מחויב לכך, אינו יכול לבוא בדרישות קיזוז התשלומים אשר שולמו לעובד, מעבר לתשלומים להם זכאי מכוח הדין במסגרת יחסי העבודה.
לסיכום
מדבריו אלה של ביה”ד הארצי, עולה כי אין לקבוע מסמרות בשיוך עמלות המכירה כחלק משכר העבודה הרגיל של העובד.
נראה, כי מתן תשובה לשאלה הינה מורכבת ונתונה לבחינת מכלול נסיבות ההתקשרות עם העובד, מנגנון התגמול ואופן העסקתו.
אין באמור לעיל כדי להוות משום ייעוץ משפטי ו/או תחליף להתייעצות עם עו”ד מומחה בתחום.
מאת: עו”ד יוסי חכם
© כל הזכויות שמורות לחכם את אור-זך, עורכי דין, 2018
