ביה”ד האזורי לעבודה (ב”ל 21403-06-17) דחה ביום 10 במאי 2018 את תביעתה של רינה יהודה (להלן: המבוטחת) וקבע כי תמריצים ששולמו לה בחודשים בהם שהתה בחופשת לידה אינם בבחינת “תשלום נוסף” ולכן בנסיבות האירוע לא נכללו בחישוב השכר הקובע לתשלום דמי לידה.
רקע חוקי
בהתאם לתקנות הביטוח הלאומי נקבע:
“שכר חודשי רגיל” – “שכר שנהוג לשלמו לעובד מידי חודש בחודשו”.
“הפרשים” – “יראו כשכרו החודשי הרגיל של העובד, בעד החודשים שבעדם שולמו”.
“תשלום נוסף” – “שכר הניתן לעובד בנוסף לשכר החודשי הרגיל לרבות תשלומים שניתנו כבונוס או כמענק השתתפות ברווחי המעביד ולמעט הפרשים”.
תשלום נוסף ששיעורו 25% או יותר משכר המינימום יחולק ל-12 חודשים לאחור והסכום המתקבל מהחלוקה יצורף לשכר החודשי שבו שולם ולשכר כל אחד מ-11 החודשים שקדמו לו.
תמצית עובדתית
המבוטחת עובדת בחברת מנורה מבטחים (להלן: החברה) כנציגת מכירות. שכרה מורכב מתגמול בגין שעות עבודה ומעמלת מכירה, שכונתה בתלוש השכר “תמריץ מיוחד פנסיוני”. התמריץ שמופיע בתלוש השכר אינו משקף את המכירות שביצע עובד באותו חודש אלא חודש קודם.
ביום 8.12.2016 המבוטחת ילדה. מיום 7.9.2016 שהתה בשמירת הריון.
ביום 18.12.2016 החליט המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל”ל) לשלם למבוטחת דמי לידה לתקופה 9.12.2017-16.3.2017. חישוב הגמלה התבסס על שכר ב-3 החודשים שקדמו ל”יום הקובע” – יום הפסקת העבודה (8/2016-6/2016). בהתאם לנתוני השכר לאותם חודשים למבוטחת שולם בכל חודש תמריץ והוא נלקח בחשבון בחישוב הגמלה, לרבות שמירת הריון.
ביום 20.12.2016 המבוטחת הגישה תביעה להפרשי דמי לידה ושמירת הריון לאור התמריצים שקבלה בתלושי שכר 9/2016 – 10/2016. המל”ל חישב מחדש את דמי הלידה ושולמו לה הפרשים.
ביום 6.3.2017 פנה המל”ל למבוטחת והודיע לה כי תשלום ההפרשים בוצע ביתר ועליה להשיב למל”ל סך של 3,918 ₪.
לטענת המבוטחת, בחישוב דמי הלידה, יש לקחת בחשבון את התמריצים ששולמו לה בחודש 9/2016 ובחודש 10/2016, שכן אלו שולמו בגין ביצועים שביצעה בחודשים 7-8/2016, לראיה צירפה מכתב של מנהלת משאבי אנוש שאישרה את דבריה.
לטענת המל”ל התמריץ ששולם למבוטחת מידי חודש בגין מכירות בחודשים קודמים הוא “שכר רגיל” ולא “תשלום נוסף” ולכן אין לקחת אותו בחשבון לחישוב השכר הקובע לדמי לידה.
דיון והחלטה
מתלושי השכר של המבוטחת עולה כי התמריץ שולם לה מידי חודש והתמריצים ששולמו בחודשים 6-8/2016 נלקחו בחשבון בחישוב שכרה לתשלום דמי לידה.
חישוב דמי הלידה אמור להתבצע על סמך אופיים של “התשלומים מבחינה מהותית – וללא קשר לשם שניתן להם…”.
אין קשר לדרך הטכנית בה משולמים התמריצים (אחת לחודש, אחת לרבעון או בכל תדירות אחרת) או לדרך ההתייחסות אליהם בהסכם העבודה.
העובדה כי חלק מהשכר מחושב כנגזרת של עסקאות אינה שוללת את מהותו כשכר עבודה רגיל.
ביה”ד נשען על פס”ד בביה”ד הארצי (פלונית נגד המל”ל), שם נבחן מהות המענק הרבעוני ששולם לעובדת ונגזר מכמות עסקאות שבוצעו ברבעון. ביה”ד קבע כי זה היווה למעשה דרך לחישוב שכר עבור עבודתה הרגילה כסוחרת במוצרים פיננסיים: עוד נקבע כי כשמענק רבעוני אינו מהווה הטבה הכפופה לשיקול דעת, או תוספת המותנית בתנאי אלא הסכמה בין עובד למעסיק כי השכר הרגיל יכלול סכום בסיסי קבוע ובנוסף מחלה המחושבת לפי אחוז מרווחי העסקאות – יש לראותו כ”שכר חודשי רגיל”.
במקרה דנן, המבוטחת אישרה שהועסקה כסוכנות מכירות, ובתחילת העסקתה סיכמה עם המעסיק כי שכרה החודשי יהיה מורכב משכר שנתי בצרוף עמלות.
לא היה קיים תנאי לקבלת המריץ. ביה”ד מגיע למסקנה כי לא בהכרח התמריץ ששולם בחודשים 9-10/2016 שולמו בגין ביצועים בחודשים 7-8/2016.
מדברי מנהלת משאבי אנוש עולה כי מועד תשלום העמלות הוא המועד בו החברה מקבלת את הכספים בגין המכירה. התמריץ ששולם בחודש 9/2016 כולל כספים שהגיעו באותו המועד: מסקנת ביה”ד כי התמריצים ששולמו למבוטחת בחודשים 9-10/2016 לא בהכרח שולמו לה בגין ביצועי מכירה בחודשים 7-8/2016 ולכן אין לזקוף אותם לאותם חודשים בחישוב הגמלה.
ביה”ד מציין כי קבלת תביעת המבוטחת, תביא לתוצאה בלתי ראויה לפיה, המל”ל עשוי לקחת בחשבון שכר הקובע את התמריצים ששולמו בחודשים 9-10/2016, אולם ישנה אפשרות כי בחודשים לאחר מכן יקוזז התמריץ משכרה של המבוטחת, “ולמעשה אותו התמריץ אינו בא עוד בגדר שכר”.
ביה”ד הגיע למסקנה לפיה התמריצים ששולמו למבוטחת הם בגדר “שכר חודשי” ויש לראותם כשכר חודשי של המבוטחת באותו החודש שבו שולמו ובנסיבות אלו אין לקחת אותם בחשבון בחישוב שכר הקובע בחודשים 6-8/2016 את התמריצים ששולמו לה בחודשים 9-10/2016.
התביעה נדחתה.
מאת: מר חיים חיטמן ורו”ח (משפטן) יובל אבוחצירא
ממשרד ארצי, חיבה את אלמקייס – פתרונות מיסוי
