העובד הועסק אצל משווקת מוצרי המזון הכשרים “טעמן” במשך כחמש שנים וחצי. בית המשפט קבע שהמעסיקה זלזלה בעובד ובזכויותיו עד שלא נותרה לו ברירה אלא להתפטר.
בית הדין האזורי לעבודה בירושלים קיבל באחרונה תביעתו של סדרן מוצרים אצל יצרנית ומשווקת המזון הכשר “טעמן”, ופסק לו פיצויים של כ-57 אלף שקל על הפרת זכויותיו וקיצוץ משמעותי בשכרו. השופטת שרה שדיאור קבעה כי יש לראות בסדרן כמי שהתפטר ב”דין מפוטר” מחמת הרעה מוחשית בתנאי עבודתו.
העובד הגיש את התביעה באמצעות עו”ד ענבל מרזוק בדצמבר 2015, וביקש בה פיצויי פיטורים, הפרשי שכר, תשלום עבור זכויות סוציאליות שנמנעו ממנו ופיצויים על עגמת הנפש שגרמה לו הנתבעת בהתנהלותה הקלוקלת.
לפי כתב התביעה, הוא הועסק כסדרן מוצרי הנתבעת בשני מרכולים: מנובמבר 2009 ועד לאפריל 2010 עבד בסניף “יש” בשכונת רמת שלמה בירושלים ולאחר מכן ב”אושר עד” בגבעת שאול.
בפברואר 2015 הוא נאלץ להתפטר לאחר ששכרו ירד משמעותית בעקבות סכסוך בין הנתבעת לבין “אושר עד”, שגרר ירידה ניכרת במכירות ובהתאם גם בשכרו שנגזר מהן (2% מהמכירות החודשיות). לטענתו, הוא התריע בפני הנתבעת על הבעיה ואף דרש ממנה שתשלים את שכרו לשכר מינימום כפי שהתחייבה, אך דבר לא סייע לו.
מנגד, עו”ד מאיר אבירם שייצג את הנתבעת טען שלא ניתן לראות בתובע כמי שהתפטר עקב הרעת תנאים משום שלא הודיע על כך מראש ולא אפשר לנתבעת לתקן את דרכיה. על כן, הוא לא זכאי לפיצויי פיטורים. עוד לדבריו, רישומי השכר לא הראו שהתובע נפגע עקב המעבר ל”אושר עד”, והירידה במכירות הנתבעת נבעה מתנודתיות רגילה.
אין לו מושג מחוקי העבודה
השאלה המרכזית שעמדה בפני השופטת שדיאור היא האם התובע, שעזב את העבודה מרצונו, זכאי לפיצויי פיטורים בכל זאת. לאחר שבחנה את הראיות והעדויות, השופטת קבעה כי “התובע הוכיח כי נפגע בשכרו, וכי התפטר כדין ביום 10.2.15 בגין הרעת תנאים”.
בניגוד לעמדת הנתבעת, השופטת ציינה כי תלושי השכר של התובע מעידים בבירור על ירידה משמעותית בשכרו של התובע החל מנובמבר 2014, שבעקבותיה הוא הגיש בפברואר העוקב מכתב התפטרות.
השופטת הבהירה כי מכתב ההתפטרות הוגש חודש לפני העזיבה בפועל, ומכאן שלנתבעת הייתה שהות מספקת לתקן את דרכיה.
“התובע מילא את הנדרש בפסיקה בעניין הרעת תנאים. שכרו נפגע משמעותית באופן חוזר ונשנה מס’ חודשים, לא הושלם לו למינימום למרות ‘ההסכם’ , הוא התריע בכתב כנדרש, לא נענה, ואף נתן הודעה מוקדמת”, כתבה.
השופטת אף קיבלה את טענות התובע כי לא שולמו לו החזרי נסיעות ודמי הבראה, לא הופרשו לו כספים לקרן הפנסיה וימי החופשה לא נרשמו בתלושי השכר בניגוד לחוק. בהקשר זה השופטת ציינה לרעה את התנהלות מנהל הכספים של הנתבעת וכתבה כי “מדובר במנהל כספים שאין לו מושג מחוקי עבודה וזכויות קוגנטיות ואשר חקירתו הנגדית מצביעה כי אכן זלזלו בתובע ובזכויותיו”.
לבסוף, השופטת ניתחה את הזכויות המגיעות לתובע והורתה לנתבעת לפצות אותו בסך כולל של כ-57,000 שקל עבור פיצויי פיטורים, אי מתן הודעה על תנאי עבודה, דמי הבראה, נסיעות, היעדר הפרשות לפנסיה, פדיון חופשה שנתית ועוגמת נפש. בנוסף, השופטת פסקה לתובע שכ”ט עו”ד בסך 7,500 שקל.
ב”כ התובע: עו”ד ענבל מרזוק
ב”כ הנתבעת: עו”ד מאיר אבירם
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
באדיבות: אתר המשפט הישראלי “פסקדין”
רייכמן נ’ טעמן- שיווק מזון בע”מ
