עובדת שתפקידה התייתר בשל ההתקדמות הטכנולוגית המשיכה להגיע לעבודה מבלי לדעת שהוציאו אותה לחופשה כפויה. הבנק חויב לשלם מאות אלפי שקלים על הפגיעה בזכויותיה, אף שבמשך שנים העובדת ישבה במשרדים באפס מעשה.
בית הדין לעבודה בתל-אביב פסק לאחרונה פיצויים של יותר מ-308 אלף שקל לעובדת שהוצאה לחופשה כפויה ללא ידיעתה לאחר שתפקידה המקורי עבר מן העולם עקב חידושי הטכנולוגיה. למרות העובדה שהעובדת ישבה במשך שנים בחיבוק ידיים, השופטת הבכירה חנה טרכטינגוט קבעה כי הדרך שבה בחר הבנק להתנהל מולה הייתה פסולה ומנוגדת לחוק.
התובעת החלה לעבוד ביחידת המחשוב של הבנק ב-1973, ולאחר כ-3 שנים הועברה לתפקיד אחר בארכיון אגף מערכות המידע.
מ-2003 הבנק החל בשילוב הדרגתי של מערכות טכנולוגיות מתקדמות שבסופו של דבר החליפו את התפקיד שביצעה. אך העובדת לא פוטרה, ולמעשה במשך שנים היא המשיכה להגיע לעבודה מבלי לבצע עבודה כלשהי. בחלוף הזמן הוצעו לה תפקידים חלופיים אך היא דחתה אותם מסיבות שונות.
ביוני 2013 הפסיקה העובדת להגיע לעבודה לאחר שנודע לה כי הוצאה לחופשה ללא תשלום. בהמשך היא גילתה שבשנה האחרונה לעבודתה השכר שולם באמצעות קיזוז ימי החופשה שצברה.
שנתיים לאחר מכן היא הגישה נגד הבנק תביעה בטענה שפעל מאחורי גבה ובניגוד לחוק. התובעת ביקשה בין היתר את מלוא השכר שהייתה זכאית לקבל החל מספטמבר 2012 עד למועד הגעתה לגיל פרישה (פברואר 2016) וכן השבה של ימי החופשה שקוזזו לה ללא ידיעתה.
בתגובה, “דיסקונט” טען כי התובעת סירבה להשתלב בכל תפקיד שהוצע לה ונהנתה במשך שנים מתשלום שכר מבלי לעבוד, ובנסיבות אלה לא הייתה הצדקה להמשיך לשלם לה משכורת.
התנהלות כוחנית
השופטת טרכטינגוט קבעה כי התנהלות הבנק הייתה כוחנית ופסולה כיוון שבמעשיו הוא למעשה אילץ את העובדת להפסיק להגיע לעבודה.
השופטת הבהירה כי למרות הסיטואציה הבעייתית, שבעקבותיה התובעת ישבה במשך שנים באפס מעשה, הבנק היה צריך לעדכן אותה על החלטתו להוציאה לחופשה ולאפשר לה להביע את דעתה בנושא, פעולה, שגם הייתה מונעת ממנה להגיע לעבודה סתם. לחילופין היה עליו פשוט לשקול לפטר אותה.
מאחר שהבנק פעל מאחורי גבה של התובעת, השופטת קבעה כי היא זכאית לשכר מלא עבור החודשים שבהם העמידה את עצמה לרשות הבנק בעוד שהוא דיווח שהיא בחופשה, וכן לתשלום עבור ימי החופשה שקוזזו בניגוד לחוק. יותר מזה, הבנק אף חויב לשלם לה שכר מינימום עבור כל החודשים שבהם חדלה לבוא לעבודה ועד הגעתה לגמלאות.
לכך הוסיפה השופטת גם פיצויים של 70 אלף שקל על עגמת נפש, שכן לטעמה זהו אחד המקרים הקיצוניים ויוצאי הדופן שמצדיקים זאת, אם כי היא לקחה בחשבון את העובדה שהתובעת סירבה בתוקף לתפקידים חלופיים שהוצעו לה.
בסופו של יום, “דיסקונט” חויב לשלם לתובעת כ-308 אלף שקל בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, וכן הוצאות משפט ושכ”ט עו”ד בסך 35 אלף שקל.
ב”כ התובעת: עו”ד דיני עבודה כפיר זאב ואח’
ב”כ הנתבע: עו”ד נחום פינברג ואח’
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
מאת: עו”ד שי אבני העוסק בדיני עבודה
הכותב לא ייצג בתיק.
באדיבות: אתר המשפט הישראלי “פסקדין”
בן חור נ’ בנק דיסקונט לישראל בע”מ
