בזמן ששהתה עם תינוק בן חודשיים קיבלה העובדת מכתב שכותרתו “הפסקת עבודה”. במסגרת ההליך נגדו הכחיש המעסיק שפיטר אותה אך העובדת הצליחה להוכיח את גרסתה ונפסקו לה יותר מ-65 אלף שקל.
בית הדין לעבודה בתל אביב קיבל לאחרונה תביעה שהגישה פקידת הנהלת חשבונות בעסק פרטי שפוטרה במהלך חופשת הלידה. המעסיק התגונן בטענה שהפקידה עזבה מיוזמתה והוא דווקא הפציר בה לשוב לעבוד, אך הראיות שהוצגו שכנעו את השופט דורי ספיבק כי מדובר בפיטורים לא חוקיים. המעסיק חויב בפיצויים של יותר מ-65 אלף שקל.
התובעת עבדה בעסק להתקנת גדרות בין השנים 2009-2011. לדבריה, מערכת היחסים בינה לבין המעסיק החלה להתדרדר לאחר שהודיעה לו שהיא בהיריון ונאלצה להיעדר עקב חולשה קשה שפקדה אותה בשלביו הראשונים.
כחודש לפני מועד הלידה המשוער היא אושפזה עקב סיבוכים לא צפויים ולאחר מכן נכנסה לשמירת היריון. כנראה שזה היה “השיא” מבחינת המעסיק, שממילא כבר זעם על היעדרויותיה הרבות, שכן הוא דרש ממנה להתייצב בעבודה חרף הנחיית הרופאים.
בדצמבר 2011 התובעת ילדה בשעה טובה ויצאה לחופשת הלידה. לפי גרסתה בתביעה שהגישה נגד המעסיק כ-4 שנים לאחר מכן, בזמן ששהתה בחופשה שלח לה המעסיק מכתב שכותרתו “הפסקת עבודה” ובו היא התבקשה בין היתר להשיב לו את מפתחות העסק ולהחזיר דמי מחלה ששולמו לה בתקופת שמירת ההיריון.
לטענתה, מדובר בפועל בפיטורים מנוגדים לחוק ולכן היא זכאית לפיצויי פיטורים וכן פיצויים על היעדר שימוע והפרת חוק שיוויון הזדמנויות בעבודה וחוק עבודת נשים.
כמו כן, התובעת טענה שהמעסיק חייב לה תשלומים על זכויות סוציאליות שונות כמו דמי מחלה, דמי הבראה, חופשה, הפרשות פנסיה ועוד.
אלא שמנגד, המעסיק טען שהתובעת עזבה מיוזמתה והמכתב נשלח לאחר שהודיעה כי לא תחזור מחופשת הלידה.
לפי גרסתו, רק כשקיבל מהתובעת התראה לפני נקיטה בהליכים משפטיים (יוני 2012), התחוור לו שהיא סברה בטעות שהוא פיטר אותה ולכן הציע לה לשוב למשרתה אך היא סירבה.
משכך, המעסיק טען שהוא לא צריך לשלם לתובעת דבר, מה גם שלטענתו חלק ניכר מרכיבי התביעה כבר התיישן.
המכתב מדבר בעד עצמו
השופט ספיבק קיבל חלק מטענת ההתיישנות של הנתבע וקבע כי הרכיבים שהתיישנו הם דמי החופשה והפיצוי לפי חוק שוויון הזדמנויות. לגבי שני אלה, תקופת ההתיישנות היא 3 שנים ואילו התביעה הוגשה בחלוף 4 שנים מתום יחסי העבודה בין הצדדים.
מלבד זאת למעט דמי המחלה (שהתובעת לא הוכיחה את גובהם) יתר התביעה התקבלה.
השופט קבע כי מכתב שנושא את הכותרת “הפסקת עבודה” ובמסגרתו מתבקשת העובדת להשיב את מפתחות העסק מדבר בעד עצמו ונחשב לפיטורים לכל דבר ועניין. בנוסף, מהתכתבויות נוספות שנערכו בין הצדדים השופט שוכנע כי עוד קודם לכן הנתבע “כעס על ההריון, ועל הפגיעה בעסקו כתוצאה מכך”.
השופט הוסיף כי גרסתו של הנתבע מתמוטטת לנוכח העובדה שעם קבלת המכתב התובעת הודיעה לו שמדובר בפיטורים לא חוקיים אך הוא לא קם והבהיר שהיא לא פוטרה.
בסופו של יום, הנתבע חויב לשלם לתובעת 65,480 שקלים עבור פיצויי פיטורים והלנה, דמי הודעה מוקדמת וכן פיצויים על פיטורים ללא שימוע, הפרת חוק עבודת נשים, תשלום זכויות סוציאליות ואובדן הכנסה ב-60 הימים המוגנים שלאחר חופשת הלידה. בנוסף, הנתבע יישא בהוצאות משפט ושכ”ט עו”ד בסך 10,000 שקלים.
ב”כ התובעת: עו”ד דיני עבודה אורטל מור
ב”כ הנתבע: עו”ד רוני רחבי
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
מאת: עו”ד שמואל פלד העוסק בדיני עבודה
הכותב לא ייצג בתיק.
באדיבות: אתר המשפט הישראלי “פסקדין”
פלונית נ’ מנסור
