בית הדין לעבודה קיבל תביעה שהגישה עובדת לשעבר של חברת ״אילנות״ וקבע כי המעסיקה פעלה בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה כשהרעה את תנאי עבודתה של האישה לאחר שנכנסה להריון.
בתביעה סיפרה העובדת כי ב-2013 הודיעה למעסיקתה על הריונה ועקב כך תפקידה וסמכויותיה צומצמו באופן דרסטי. בית הדין לעבודה פסק לאחרונה שהמעסיקה הפלתה את העובדת לאחר שזו חדלה להתאים למודל ״העובד האידיאלי״ וחייב אותה בפיצויים בסך 35,000 שקל.
המעסיקה, אילנות כ.ג. שירותי יעוץ״, היא חברה שעוסקת במתן שירותי ניהול חשבונות לארגונים שונים. התובעת סיפרה כי החלה לעבוד בחברה בפברואר 2012 במשרה מלאה כמנהלת חשבונות, על בסיס שכר של כ-5,000 שקל בחודש.
לדברי התובעת, בסוף אפריל 2013 הודיעה לחברה כי היה הרה. חודשיים לאחר מכן פנתה החברה לממונה על עבודת נשים במשרד הכלכלה בבקשה להתיר לה לפטר אותה בשל ״חוסר שביעות רצון מתפקודה״ שנמשך מזה זמן רב ועוד קודם להריון. הממונה סירבה להתיר את הפיטורים לאחר שקבעה כי הם קשורים להריון.
התובעת סיפרה כי בסמוך לאחר מכן נפגעה בתאונת דרכים בדרכה לעבודה ושהתה בחופשת מחלה של כחודש וחצי. כשחזרה לעבודתה, הופתעה לגלות כי כל תיקי הלקוחות שלה הועברו לעובדות אחרות וכי תפקידה הצטמצם למתן שירותי משרד לעמיתיה, כגון תיוק והקלדה.
התובעת הוסיפה כי ילדה את בנה בחודש ספטמבר של אותה שנה ובתום חופשת הלידה התפטרה מהחברה.
לטענת התובעת, צמצום סמכויותיה נעשה בגלל הריונה ובניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה.
הנתבעת מצדה האשימה את התובעת בשקרים בוטים, בגרסה דמיונית, בהשמצות פרועות ובניצול ציני של חוקי המגן. לטענתה, התובעת הגיעה פיזית לעבודה אך התבטלה ושוחחה בטלפון כל היום. הנתבעת הוסיפה כי העברת התיקים בהם טיפלה התובעת לעובדות אחרות נעשה מתוך שאיפה לשמור על יציבות הטיפול בתיקים ולא לפגוע בלקוחות החברה שאינם מעוניינים לעבוד מול נציגים מתחלפים.
טענות מוגזמות
השופטת רחל בר”ג-הירשברג מבית הדין לעבודה בירושלים קבעה שלאחר שובה של התובעת מחופשת המחלה חל שינוי מהותי בתפקידה. היא הפכה ממנהלת חשבונות האחראית על תיקי לקוחות ספציפיים לעובדת שמסייעת ליתר העובדים לטפל בתיקי הלקוחות שלהם, בהיבטים טכניים שונים.
עוד קבעה השופטת כי השינוי במתכונת העבודה קשור בהריון ואינו חוסה תחת הפררוגטיבה הניהולית של הנתבעת אלא מפר את הוראות חוק עבודת נשים.
השופטת הבהירה כי ככלל, כאשר מסרבת הממונה להתיר פיטורי עובדת בהריון, יש להשיב את העובדת לתפקידה המקורי על סמכויותיו. זאת, הן כדי לאפשר לעובדת להוכיח את עצמה כדי להעביר את ״רוע הגזירה״ מהכוונה לפטרה והן כדי שהוראות עבודת נשים והחלטת הממונה לא יהיו לפלסתר.
״הרושם המתקבל מכלל המסכת הראייתית שנפרשה בפנינו היא שסביב המועד בו הרתה התובעת וכאשר היעדרויותיה, הן בשל טיפולי הפוריות שעברה והן בשל הריונה, הלכו ורבו היא חדלה לבוא בעיניי הנתבעת בגדר ‘עובד אידאלי’״, כתבה השופטת והוסיפה כי טענות הנתבעת בדבר תפקודה הלקוי של התובעת מוגזמות.
בנסיבות אלה חייבה השופטת את הנתבעת לפצות את התובעת ב-35,000 שקל על הפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה.
הנתבעת חויבה בנוסף בבהוצאות ובשכר טרחת בא כוח התובעת בסכום כולל של 12,000 שקל.
ב״כ התובעת: עו”ד עבודה רונן בן צבי
ב״כ הנתבעת: עו”ד חגי קורצוויל, עו”ד אלעד קורצוויל
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
מאת: עו”ד טל רונית העוסקת בדיני עבודה
הכותבת לא ייצגה בתיק.
באדיבות: אתר המשפט הישראלי “פסקדין”
ב’ נ’ אילנות כ.ג. שרותי יעוץ בע”מ
