ביה”ד האזורי לעבודה (ב”ל 10022-11-15) דחה ביום 8.3.2018 את תביעתו של מיכאל מירילאשוילי (להלן: “המבוטח”) לראות בהכנסותיו מהשותפות כשכר ונקבע כי מדובר בהכנסות כעצמאי על כל המשתמע.
רקע חוקי
עובד שכיר מחוייב בדמי ביטוח לאומי ודמי ביטוח בריאות (להלן: “דמי ביטוח”) על בסיס שכרו החודשי.
תשלום נוסף הוא שכר שמשולם בנוסף לשכר החודשי הרגיל של העובד. אם שיעורו לפחות 25% משכר המינימום יתחייב התשלום הנוסף בפריסה רטרואקטיבית ל-12 חודשים שבהם עבד העובד, כולל החודש שבו הוא שולם.
הכנסת עובד עצמאי מהמקורות המפורטים בפסקאות (1) ו-(8) של סעיף 2 לפקודה היא הכנסה שנתית שנקבעת עפ”י השומה הסופית של ההכנסה לאותה שנה (בהפחתת סכומים המותרים בניכוי עפ”י סעיפים 47א’ ו-47(ב)(1) לפקודה).
רקע עובדתי
המבוטח שותף בשותפות המפעילה סוכנות ביטוח (להלן: “השותפות”) שהוקמה בשנת 1983.
עד שנת 2012 דיווח המבוטח למוסד לביטוח לאומי (להלן: “המל”ל”) על הכנסותיו מהשותפות, כעצמאי.
בשנת 2012 החל לדווח למל”ל גם על כספים שקיבל בשותפות כ”שכר”, בהסכמת השותפה שלו.
ככל המשתמע – השותפות הוציאה לו תלושי שכר, ניכתה והעבירה למל”ל דמי ביטוח בגינו, כשכיר.
בחודשים ינואר עד נובמבר 2013 דיווח למל”ל על הכנסותיו מהשותפות בסכום של 20,772 ₪ לחודש כ”שכר עבודה”.
בחודש דצמבר 2013 דיווח למל”ל על שכר של 104,000 ₪ שהוא כולל בונוס בסך 80,728 ₪.
תמצית המחלוקת וטענות הצדדים
הגדרת מעמד המבוטח בשותפות:
לטענת המבוטח, משנת 2012 הוא במעמד של עובד שכיר של השותפות ושותף בשותפות. בהתאם, חייב בתשלום דמי ביטוח על הכנסתו מהעבודה בשותפות כשכיר.
המבוטח טוען כי הוא זכאי מהשותפות לגמול שונה ממה שזכאית לו השותפה האחרת בשותפות, וזאת לאור עבודתו בפועל בשותפות.
בשל כך לדעתו יש לראותו הן כשכיר בשותפות והן כשותף עצמאי בשותפות.
המבוטח טוען למניעות – כך שהואיל והמל”ל קיבל בשנת 2014 את תביעתו לגמלת פגיעה בעבודה כשכיר וכעצמאי, המבוסס על הכנסותיו בשנת 2012, הרי אין הוא יכול לחזור בו מכך לגבי שנת 2013.
המל”ל כופר באפשרות לראותו כשכיר בשותפות בה הוא שותף, וטוען כי יש לסווגו כעצמאי.
בנוסף ולחלופין טוען המל”ל כי ככל שייקבע כי יש להכיר בו כעובד שכיר, יש מקום להחיל עליו את הוראות הפריסה של תשלום נוסף.
דיון והחלטה
ההלכה בבית הדין הארצי לעבודה היא כי “שותף בשותפות בין רשומה ובין שאינה רשומה, אינו יכול להיחשב כעובד שלה”, ולכן הוא חייב בדמי ביטוח על כלל הכנסותיו מהשותפות – כעובד עצמאי.
שכר עבודה הוא תמורה שמשלם מעסיק לעובדו עקב עבודתו ובמשך עבודתו, ומשלא יתכנו יחסי עובד ומעסיק בין שותף לשותפות, הרי שתשלום ששולם למבוטח על ידי השותפות אינו “שכר עבודה”.
מעמדו של אדם כ”עובד” אינו נקבע על פי התיאור שנתנו לו הצדדים. העובדה שהשותפות שילמה למבוטח כספים שקיבלו ביטוי בתלושי שכר שהופקו לו, אין בה כדי ליצור יחסי עובד ומעסיק ביניהם, או להעיד על יחסים כאלה.
שותפים רשאים בהסכם לקבוע גמול מיוחד למי מהשותפים על תרומתו לשותפות. גמול שכזה אינו משנה את מהות הקשר בין הצדדים כשותפים, ואת הגמול כהכנסה מהשותפות.
אף טענת “מניעות” שנטענה, נדחתה, משלא הוכח כי המבוטח שינה את מצבו לרעה תוך היסמכותו על התנהגותו הקודמת של המל”ל.
מניעות ככל שישנה אינה יכולה ליצור סטטוס שאינו קיים: כעובד, זאת משאין יחסי עובד ומעסיק בין שותפות לשותף בה.
משאין המבוטח בבחינת “עובד” – אין רלוונטיות להוראות הפריסה.
התביעה נדחתה.
נכתב ע”י רו”ח אורנה צח (גלרט), מר חיים חיטמן ורו”ח (משפטן) ישי חיבה.
ממיזם הביטוח הלאומי, של משרד ארצי, חיבה את אלמקייס – פתרונות מיסוי
עם רו”ח אורנה צח (גלרט), העומד לרשותכם לייעוץ בנושא האמור.
