ביה”ד האזורי לעבודה (ב”ל 44865-06-16) דחה ביום 26 בפברואר 2018 את תביעתו של דותן בורנשטיין (להלן: “המבוטח”) לתשלום תגמולי מילואים בהתאם לשכרו המדווח, ונקבע כי התגמול ישולם בהתאם לתגמול המזערי בחוק.
רקע חוקי
שיעור התגמול לעובד שכיר – התגמול משולם בהתאם לשכר העבודה של העובד, בדרך כלל בעד רבע השנה שקדם ל – 1 בחודש שבו החל שירות המילואים.
תגמול מירבי ליום – סכום השווה לסכום בסיסי X 5, כשהוא מחולק ב – 30 (1,445.67 ₪ ליום נכון ל- 3/2018).
תגמול מזערי – 68% מהסכום הבסיסי מחולק ב – 30 (196.61 ₪ ליום נכון ל – 1/2018).
תמצית עובדתית
במהלך החודשים מאי עד אוקטובר 2015, שירת המבוטח במילואים 29 ימים במצטבר
בחודשים ינואר עד אפריל 2015, שזו התקופה הקובעת לצורך חישוב תגמולי המילואים, דווח על המבוטח כעובד שכיר בחברה פרטית שהוקמה בחודש יוני 2014 (להלן: “החברה”), שהוא ואישתו היו בעלי מניותיה. בחודשים האלה שולמו בעבור המבוטח דמי ביטוח למוסד לביטוח לאומי (להלן: “המל”ל”) בהתאם לשכר חודשי בסך 40,000 ₪.
לטענת המבוטח, העברת כספי המשכורת לחשבונו עוכבו, מאחר ולא היו לחברה הכנסות.
לאחר חודש אפריל 2015, הפסיק המבוטח לקבל שכר מהחברה, ומחודש נובמבר 2015 הועסק בחברה אחרת.
תגמולי המילואים שולמו למבוטח לפי התגמול המזערי ולא בהתאם לשכר המדווח, ובשל כך הוגשה התביעה.
טענות הצדדים
עיקרי טענות המבוטח
החברה הינה ממשית – יש לה חשבון בנק ונשכרו שירותי רואה חשבון. החברה נתנה שירותי ניהול פרוייקטים וניהול לצדדי ג’ באמצעות המבוטח כמנהלה, והיה צפי להנבת הכנסות.
המבוטח משך משכורות בסך 40,000 ₪ החל מחודש ינואר 2015, אולם לטענתו טרם התגבשו ההכנסות, ולכן לא הועברה בשלב זה משכורת לחשבון הבנק. בחודש מאי 2015 סיים את עבודתו בחברה.
המבוטח הוא עובד של החברה על פי מבחני הפסיקה: עבד כמנהל ויועץ במשרה מלאה, בוצעו הפרשות פנסיוניות, שולמו תשלומים למל”ל ולמס הכנסה, ועוד.
לחילופין טען המבוטח כי יש לראותו כעובד עצמאי, כי הוא היה אחראי לצמיחת הכנסות החברה והרחבת פעילותה (גם הוא כעובד עצמאי זכאי לתגמולי מילואים בהתאם להכנסותיו בתקופה זו).
בנוסף טען כי אם ישולמו לו תגמולים מזעריים, הוא זכאי להשבת דמי הביטוח ששולמו בעדו.
עיקרי טענות המל”ל
השכר אינו השכר האמיתי של המבוטח “אלא מדובר בפיקציה לצורך הגדלת תגמולי המילואים”.
הראיה, המבוטח לא המשיך לקבל שכר לאחר חודש אפריל 2015 ורק בתקופה הקובעת לצורך חישוב תגמולי מילואים הוצגו תלושי שכר.
המבוטח לא הוכיח תשלומי שכר בפועל. הכרטסת הכספית בחשבון הבנק מעידה על חיובים וביטולים חוזרים. בכרטסת האישה – השכר שדווח אכן שולם בפועל כסידרו.
כבעל שליטה בחברה יכול היה התובע למשוך כספים רבים, לא רק כשכר עבודה.
דיון והחלטה
ביה”ד נשען על פסיקת ביה”ד הארצי בעניין אודט ברכה: “בענפי הביטוח הלאומי שבהם שכרו של המבוטח משמש בסיס לתשלום הגימלה (כגון, דמי פגיעה בעבודה, דמי לידה), יש חשיבות רבה לקביעה “אמיתית” של השכר…”.
המבוטח דיווח ושילם דמי ביטוח על הכנסות בשכר חודשי של 40,000 ₪, ובפועל החברה לא שילמה למבוטח שכר בתקופה הרלוונטית פרט לנושא הרישום. בפועל לא הועברו כספי המשכורת המוצהרים מחשבון החברה לחשבון האישי של המבוטח ולא היה זה שכר אמת של המבוטח. באותה תקופה שילמה החברה לרעייתו שכר מידי חודש.
לא הובהר לביה”ד מדוע דווקא בחודשים ינואר עד אפריל 2015 הוצהר על שכר עבודה של 40,000 ₪ לחודש, ולא לפני תקופה זו ולא אחרי התקופה הרלוונטית לחישוב תגמולי המילואים.
ביה”ד גם לא קיבל את טענתו החלופית להיחשב כעצמאי, שכן טענה זו לא הועלתה ולא נבחנה קודם לכן. המבוטח לא דיווח למל”ל על היותו עצמאי, ולא הוכיח מה היו הכנסותיו מעבודה או ממשלח יד בתקופה הרלוונטית.
התביעה נדחתה.
בענין השבת דמי הביטוח, ככל שהללו שולמו ביתר (לאור קביעת המל”ל ואישורה ע”י ביה”ד), מפנה ביה”ד את המבוטח למל”ל תוך הנחייתו למל”ל לשקול הדבר באופן ענייני.
בשולי הדברים
טופס תביעה לתגמולי מילואים כולל הצהרה למילוי על ידי בעל שליטה או קרוב משפחה לבעל מניות בחברה, לרבות חובה להמציא הוכחת תשלום משכורת ל – 12 חודשים אחרונים.
נכתב ע”י רו”ח אורנה צח (גלרט), מר חיים חיטמן ורו”ח (משפטן) ישי חיבה.
ממיזם הביטוח הלאומי, של משרד ארצי, חיבה את אלמקייס – פתרונות מיסוי
עם רו”ח אורנה צח (גלרט), העומד לרשותכם לייעוץ בנושא האמור.
