פסק דין חריף נגד חברת ניקיון שלאורך חודשים רבים נמנעה מלשלם לעובד זכויות בסיסיות כמו שעות נוספות, דמי הבראה והפרשות לפנסיה.
בית הדין לעבודה בתל אביב קיבל באחרונה תביעה של עובד זר שהוצב לעבוד ברשת המרכולים “אושר עד”, כנגד חברת הניקיון “משה נאמן”, שפיטרה אותו לאחר שההתקשרות בינה לבין הרשת הסתיימה. “זכויותיו של התובע קופחו באופן בוטה”, כתבה השופטת חופית גרשון-יזרעאלי בפסק דין שפסק לעובד כ-113 אלף שקל כולל הוצאות ושכ”ט עו”ד.
לדברי התובע, הוא החל לעבוד בחברת הניקיון במאי 2013 ונשלח מטעמה לעבוד בסניף בני ברק של “אושר עד”. בנובמבר 2015 הוא פוטר לאחר שהחברות הפסיקו לעבוד יחד.
שמונה חודשים לאחר מכן, הוא תבע את השתיים בטענה שפוטר מבלי שקיבל את מלוא פיצויי הפיטורים המגיעים לו.
לטענתו, חברת הניקיון אמנם נתנה לו 5 שיקים בסכום כולל של 25 אלף שקל (5,000 שקל כל אחד) כפיצויי פיטורין, אלא שבפועל רק אחד מהם כובד.
בנוסף, הוא טען כי לאורך כל התקופה הוא לא קיבל תלושי שכר ותשלום עבור זכויות כגון שעות נוספות, דמי הבראה, דמי חופשה, פנסיה, החזרי נסיעות ועוד. עוד נטען כי הנתבעות לא פתחו לו קרן השתלמות בניגוד לצו ההרחבה בענף הניקיון.
על פי המתואר בפסק הדין, התובע הגיע להסכמות (שלא פורטו) עם “אושר עד” שהובילו לדחיית התביעה נגדה, כך שהתביעה התבררה רק מול המעסיקה הישירה שלו – “משה נאמן”. זו, הכחישה תחילה שבכלל העסיקה את התובע אך בשלב מאוחר יותר חזרה בה.
בשלב זה היא טענה כי התובע החל לעבוד אצלה רק בדצמבר 2013, וכי הוא “חמדן ורודף ממון” כיוון שמיהר לתבוע אותה עוד לפני שחלף מועד הפירעון של ההמחאות.
עוד היא טענה כי הוא לא זכאי לתשלום נוסף מעבר למה שקיבל והפנתה לטופס ויתור על תביעות שבו אישר כי קיבל את מלוא התשלום עבור זכויותיו.
התנערה מחובותיה החוקיות
אלא שהשופטת גרשון-יזרעאלי דחתה את הטענה הזו, ולמעשה היא דחתה את גרסת הנתבעת, שלא גובתה בהוכחות הדרושות, למעט טענתה בדבר תקופת העבודה. “זכויותיו של התובע קופחו באופן בוטה, תוך התנערות מוחלטת מצד הנתבעת מחובותיה על פי דין” כתבה השופטת בחריפות.
לגבי פיצויי הפיטורים, השופטת קבעה כי מבחינתה הנתבעת שילמה לתובע רק חמישית מהפיצוי שהגיע לו, ועליה להלשים לו את הפיצויים בהתאם לתקופת העסקה של 22 חודשי עבודה (דצמבר 2013-נובמבר 2015).
באשר לשעות הנוספות, השופטת הסבירה שנטל ההוכחה בדבר היקפן רבץ לפתחה של הנתבעת – אך היא לא עמדה בו. משכך, נקבע כי התובע זכאי לתשלום עבור 60 שעות נוספות בגין כל חודש שבו עבד, בהתאם לחוק הגנת השכר.
השופטת קבעה עוד כי הנתבעת לא שילמה לתובע זכויות בסיסיות שהגיעו לו מכוח חוקי העבודה וצו ההרחבה.
כך שדרישתו לתשלום עבור יתר הזכויות התקבלה במלואה מלבד התביעה להחזרי נסיעות, שנדחתה לאחר שהודה כי התגורר במרחק של 20 דקות הליכה ממקום העבודה ולא נזקק לתחבורה ציבורית.
בסופו של דבר, הנתבעת חויבה לשלם לתובע 103,906 שקלים הכוללים את יתרת פיצויי הפיטורים, תשלום שעות נוספות, דמי חופשה, הבראה, פנסיה וקרן השתלמות, בתוספת הוצאות משפט ושכ”ט עו”ד בסך 10,000 שקל.
ב”כ התובע: עו”ד דיני עבודה אברהם סרוסי
שמם של באי כוח הנתבעות לא צוינו בפסק הדין
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
מאת: עו”ד חן אלוני העוסקת בדיני עבודה
הכותבת לא ייצגה בתיק.
באדיבות: אתר המשפט הישראלי “פסקדין”
Muhus Brahane נ’ משה נאמן ניקיון (ב.ה.) בע”מ ואח’
למידע על עוקץ פנסיה – דיווח פנסיוני וסליקת כספים >>
