עובד מאפיית “מרציפן” שבירושלים פוטר מיד כששב מחופשה שאושרה לו מראש. מנהלו טען שהזהיר אותו שאם ייצא לחופשה – הוא יראה בכך את התפטרותו. בית הדין לעבודה מתח ביקורת נוקבת על התנהלות המאפייה.
השופט כאמל אבו קאעוד מבית הדין לעבודה בירושלים הסביר כי ההודעה שקיבל העובד במסרון, היא למעשה הודעת פיטורים שנעשתה שלא כדין – ללא הודעה מוקדמת ושימוע – ופסק לעובד כ-110 אלף שקל. הפיצוי ניתן עבור פיצויי פיטורים, פיצוי על היעדר הודעה מוקדמת, תשלום עבור זכויות סוציאליות נוספות, וכן הוצאות משפט ושכ”ט עו”ד.
העובד – התובע בהליך – החל לעבוד בחנות “מרציפן” שנמצאת ברובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים, בינואר 2011. כשנה לאחר מכן, החנות נרכשה על ידי בעלים אחרים, שהמשיך להעסיק את העובד. בין הצדדים נרקמו יחסי עבודה וחברות, והכל התנהל על מי מנוחות, עד ליום בו יצא העובד לחופשה בת שבוע, באפריל 2016.
כשהעובד חזר מהחופשה והגיע לעבודה, המנהל הישיר שלו שלח לו מסרון, בו ביקש ממנו לעזוב את המקום מידית שכן מבחינתו – הוא התפטר כשיצא לחופשה. מכאן תביעת העובד שהוגשה כחודש לאחר מכן, בה טען כי פיטוריו נעשו ללא הודעה מוקדמת וללא שימוע כדין.
העובד אף תבע תשלומים עבור זכויות סוציאליות נוספות שלא שולמו לו, אותם ביקש לקבוע בהתבסס על שכר הברוטו שלו, ובהתאם לוותק שלו.
מנגד, בעל המאפייה (המעסיק) הסביר כי העובד החליט לצאת לחופשה על דעת עצמו, על אף שהובהר לו שאם ייצא לחופשה – הדבר ייחשב כהתפטרות. לפיכך, המעסיק לא סבר שהעובד זכאי לפיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת או שימוע.
בהמשך ההליך, המעסיק הודה שהסכים לשמור לתובע על הוותק מימי המעסיק הקודם, אך טען כי שמירת הוותק רלוונטית “רק לצרכי פנסיה”, וכי את רכיבי התביעה יש לחשב לפי שכר הנטו שלו.
בהקשר זה השופט אבו קאעוד הבהיר כי לצורך חישוב רכיבי התביעה יש להסתמך על שכר הברוטו. בהמשך השופט התייחס לאמירות המעסיק לגבי הוותק של העובד כאל “מסך עשן שנועד לכסות על האמת”, וציין כי כוונת המעסיק אינה ברורה, וכי הלאקוניות שבאמירה הזו מרמזת על חוסר מהימנותה.
“חוסר תום לב קיצוני”
אך אלו לא היו האמירות היחידות שסבלו מחוסר מהימנות. גם עדותו של מנהל המאפייה הייתה מגמתית ומתחמקת, בעיקר בכל הקשור לנסיבות הפסקת עבודתו של העובד.
בעדותו, המנהל טען שכתב לעובד במסרון כי החופשה אינה מאושרת, אך בהמשך טען שאמר לו זאת בעל פה. לעומת זאת, השופט סבר שגרסת התובע לפיה החופשה אושרה מראש, הייתה סדורה ומהימנה ונתמכה בראיות – הודעות שהחליף עם מנהל נוסף, בו הוא השיב כי המנהל הישיר אישר את החופשה.
העובד אף הציג את הודעת התשובה ששלח למנהלו, לפיה אין לו כל כוונה להתפטר וכי ישוב לעבודה מיד בתום החופשה. מכאן, השופט הסיק כי המעסיק לא היה רשאי לראות ביציאה לחופשה כוונה להתפטר.
לפיכך, השופט ציין כי הודעת המנהל לפיה בחירת העובד לצאת לחופשה שקולה להתפטרות “לוקה בחוסר תום לב קיצוני”, וקבע כי בהודעה זו טמונה הודעת פיטורים שלא כדין, לאחר שיצאה לפועל ללא שימוע וללא הודעה מסודרת.
לאחר שמיעת העדויות, בדיקה מדוקדקת של תלושי שכר וראיות נוספות – השופט פסק לעובד כ-110 אלף שקל, בהם נכללו פיצויי הפיטורים שהגיעו לו וכן זכויות סוציאליות נוספות, הוצאות משפט ושכ”ט עו”ד.
ב”כ התובע: עו”ד לענייני עבודה, אסתי בנג’מין בלזר
ב”כ הנתבע: עו”ד אברהם ודוד סגל
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
מאת: עו”ד רלי ארביב העוסקת בדיני עבודה
הכותבת לא ייצגה בתיק.
באדיבות: אתר המשפט הישראלי “פסקדין”
לוי נ’ א.ג.א. פניני מרציפן בע”מ
