עובדת שהיתה בחופשת מחלה ולאחריה בחל”ת, הרתה וילדה בחל”ת שבו קיבלה גמלת אי כושר מחברת ביטוח – אינה זכאית לדמי לידה.
ביום 2.11.2017 דחה ביה”ד האזורי לעבודה את תביעתה של תמר שפריר המר לתשלום דמי לידה, בטענה כי לא מתקיימים התנאים בחוק המזכים אותה בדמי לידה.
עיקרי החוק
סעיף 49 לחוק הביטוח הלאומי (להלן: “החוק”) קובע שהמוסד לביטוח לאומי (להלן: “המל”ל”) ישלם למבוטחת דמי לידה בעד פרק הזמן שלרגל ההיריון או הלידה אין היא עובדת או עוסקת במשלח ידה.
סעיף 50(א) לחוק קובע שעובדת ששולמו בעדה דמי ביטוח משכרה תהיה זכאית לדמי לידה אם שולמו בעדה דמי ביטוח במשך הזמן שתואר בחוק, בתקופה שקדמה ליום הקובע.
סעיף 50(ב) לחוק קובע שיש תקופות שלפני היום הקובע, שיראו אותן כתקופות ששולמו בעד העובדת דמי ביטוח, כמו חל”ת בחודשיים הראשונים שבהם המעסיק משלם את דמי הביטוח, ותקופות שבהן האישה מקבלת דמי מחלה ממעסיק.
דמי הלידה הם נגזרת של שכרה הרגיל של העובדת ברבע השנה שקדם ליום הקובע.
“היום הקובע” הוא היום שבו הפסיקה המבוטחת לעבוד בהיותה בהיריון שנסתיים בלידה שלגביה מוגשת התביעה לדמי הלידה.
לפי סעיף 345ב לחוק, מקצבת אובדן כושר עבודה שמשלמת חברת ביטוח לעובדת תנכה חברה הביטוח דמי ביטוח כפנסיה מוקדמת.
תמצית עקרי העובדות הרלוונטיות
המבוטחת עבדה כשכירה. ביום 25.9.2012 לקתה בשבץ מוחי ובמשך חודשים ארוכים נעדרה מעבודתה.
בגין התקופה 25.9.2012 ועד 27.1.2013 שולמו לה דמי מחלה ע”י המעסיק.
מיום 28.1.2013 ועד 9.2014 – שהתה בחל”ת. במהלך החל”ת קיבלה זכויות סוציאליות וכן רכב וטלפון ואפילו שי לחג. בחודש מאי 2013 קיבלה בונוס על עבודתה בשנת 2012.
במהלך החל”ת ועד 31.1.2014 קיבלה פנסיית נכות מחברת ביטוח בגין אובדן כושר עבודה, בהתאם לפוליסת ביטוח מנהלים שרכש מעסיקה.
ביום 24.1.2014, במהלך החל”ת, ילדה ותבעה דמי לידה.
תביעתה נדחתה ע”י המל”ל משום שהיום שבו הפסיקה לעבוד לא היה בתוך 10 חודשים שקדמו ללידה.
המבוטחת שבה לעבודתה ב – 15.9.2014 וסיימה עבודתה בחודש 2.2015.
טענות המבוטחת
היא שהתה בחל”ת כפוי על רקע מחלה.
אביה שוחח עם פקידת התביעות של המל”ל בערך בחודש 3.2013 והציג בפניה את תלושי השכר. על סמך שיחה זו שבה נאמר כי ישולמו לה דמי לידה, היא המשיכה לשהות בחל”ת, חלף קבלת דמי מחלה או ניצול ימי חופשה שעמדו עדיין לרשותה.
מהתשלומים שקיבלה מחברת הביטוח נוכו דמי ביטוח לאומי ומשכך יש לראות בהם כיוצרים תקופת אכשרה.
כל תקופת החל”ת המשיכה להיחשב כעובדת של המעסיק, השתמשה ברכב ובטלפון של המעסיק ולכן יש לראות חופשה כפויה זו כחופשת מחלה בשכר על פי הדין, ולראות את יום הלידה כיום הקובע.
טענות המל”ל
המבוטחת הפסיקה לעבוד במועד שלפני 10 החודשים טרם הלידה ולכן לא צברה תקופת אכשרה; הפסקת העבודה לא היתה קשורה ללידה אלא למחלה; המבוטחת אינה נחשבת כ”עובדת” בעת שהיתה בחל”ת.
המל”ל מפנה להלכת ביה”ד הארצי בעניין לאה ברוק בנסיבות דומות (עב”ל 59/09) ושם נקבע כי בהיעדר “יום קובע”, לא ניתן למנות את תקופת האכשרה.
דיון והחלטה
ביה”ד מסייג סמכותו לדון בענייני טענות נזיקיות שהועלו ע”י התובעת בעניין הטעיה והסתמכות שגויה על פקיד המל”ל.
השאלות שעמדו בפני ביה”ד:
האם המבוטחת נעדרה מעבודתה בשל ההיריון או הלידה והאם ניתן להצביע על היום שבו הפסיקה את עבודתה מחמת היריון / לידה. בשלב השני – רק אם ימצא “יום קובע” ייבדקו תנאי זכאותה לדמי לידה וסכומם.
ביה”ד מציין כי המבוטחת הפסיקה לעבוד זמן רב לפני הלידה מחמת מצבה הנוירולוגי והמשיכה את היעדרותה מעבודה גם זמן רב לאחר הלידה, ולכן אין לכאורה “יום קובע”, זאת בדומה למקרה שתואר בהלכת ברוק.
ביה”ד קובע שגם אילו היה למבוטחת יום קובע, אין היא עומדת בתנאי הזכאות הקבועים בסיף 50 לחוק.
ביה”ד סבור כי “לא ניתן לראות בתשלומים שקיבלה התובעת מחברת הביטוח בגין אבדן כושר עבודה “כשכר”, כמשמעותו בסיף 50(א) לחוק”.
בשולי הדברים
המוסד לביטוח לאומי פרסם את עמדתו בעניין הטבות שמשלם מעסיק לעובד בתקופת חל”ת. לפי עמדה זו, ההטבה משולמת למעשה מכוח תקופת עבודתו אצל מעסיקו ועל כן היא תיוחס לחודש העבודה שקדם למועד יציאתו של העובד לחל”ת, לרבות בונוס ששולם תוך כדי החל”ת.
נכתב ע”י רו”ח אורנה צח (גלרט), מר חיים חיטמן ורו”ח (משפטן) ישי חיבה.
ממיזם הביטוח הלאומי, של משרד ארצי, חיבה את אלמקייס – פתרונות מיסוי
עם רו”ח אורנה צח (גלרט), העומד לרשותכם לייעוץ בנושא האמור.
(ב”ל 1002-07-15)
