החברה, המהווה חלק מקבוצת חברות, דרשה ממנו לשמש כמנהל בחברות נוספות של הקבוצה. השופט אורן שגב הסביר כי מדובר בשינוי חד צדדי של חוזה העסקה, שעובד רשאי לסרב לו.
ביה”ד האזורי לעבודה בתל-אביב קיבל חלקית את תביעתו של מנהל רכש שהועסק בחברת “ד”ר גב”, ופסק לזכותו פיצויי פיטורים וגמול בגין שעות נוספות.
התובע הועסק במשך כשש שנים מ-2008 עד אוגוסט 2014. תנאי עבודתו הוסדרו בהסכם עבודה אישי, בו נקבע בין השאר כי שכרו החודשי יהיה 14,000 שקל ולאחר שנה יועלה ל-15,000.
באפריל 2014 הוצע לתובע לשמש כמנהל הרכש בשלוש חברות נוספות שבקבוצת “עדיאל אחזקות” – אליה משתייכת חברת ד”ר גב. בתמצית, עניין זה הוביל בסופו של דבר לפיצוץ ולסיום היחסים בין הצדדים, כאשר התובע ביקש תוספת של 3,500 לשכרו החודשי, ואילו מעסיקיו הסכימו להעלאה של 1,000 שקל בלבד.
בשלב זה התובע הודיע שמצא עבודה אחרת ודרש לקבל פיצויי פיטורים, אולם החברה סירבה, ושחררה לזכות התובע רק את פיצויי הפיטורים שהופקדו לזכותו בקרן הפנסיה – 33,160 שקל.
בתביעתו, שהוגשה בדצמבר 2014, התובע טען בין היתר כי פוטר מעבודתו, ולחלופין התפטר מחמת הרעה מוחשית בתנאי עבודתו, על רקע הרחבת תחומי אחריותו תוך סירוב לתת לו תגמול מתאים.
לדבריו אף נודע לו באקראי כי הנתבעת מחפשת לו מחליף והוא אף הוזמן לשיחה שעניינה עתודות מלאי, במסגרת תכנון חצי שנתי, אף שלטענתו, ברגיל לא התקיימו דיונים ארוכי טווח. מכאן, התובע הסיק כי בכוונת הנתבעת לפטרו.
בנוסף התובע תבע גמול בגין עבודה בשעות נוספות בסך 68,606 שקל, שלטענתו לא שולמו לו.
הנתבעת טענה מנגד כי התובע התפטר באופן חד צדדי ובלי התרעה, ולכן אינו זכאי לפיצויי פיטורים. עוד היא טענה כי לא הגדילה את נפח העבודה של התובע באופן משמעותי, שכן כשנתיים לפני שהסתיימו יחסי העבודה חלה ממילא ירידה בנפח עבודתו.
שינוי של ליבת הסכם
לאחר ששמע את עדויות הצדדים, השופט אורן שגב התרשם שטענות התובע לפיה “הבין” שהנתבעת מעוניינת לפטרו חסרות בסיס ועוסקות בתחושותיו בלבד.
עם זאת, השופט סבר שהגדלת נפח העבודה של התובע ובקשת הנתבעת להוסיף לו אחריות וסמכויות, מהווה שינוי של חוזה ההעסקה שלו.
בעניין זה השופט הבהיר כי “שינוי זה אינו אפשרי אלא אם כן העובד נתן את הסכמתו וזאת משום שצד לחוזה עבודה אינו רשאי לשנות את תנאי המצוי בליבת הסכם העבודה האישי של העובד באופן חד צדדי”.
השופט הוסיף כי “בנסיבות אלו יש לראות בתנאי העבודה החדשים, שהציעה הנתבעת לתובע, כהרעה בתנאי עבודתו, הרעה שהתובע לא היה חייב לקבל ובנסיבות העניין יש לראות בו כמי שהתפטר מחמת הרעה מוחשית בתנאי עבודתו”.
לפיכך, לאחר חישוב תקופת העבודה וניכוי הסכום שהועבר לידי התובע השופט קבע כי התובע זכאי לסך של כ-55,500 שקל בגין השלמת פיצויי פיטורים.
בהמשך פסק הדין נדונה בין היתר תביעתו של התובע לגמול בגין עבודה בשעות נוספות וביום המנוחה השבועי. בסוגייה זו השופט קבע כי התובע זכאי לסך של כ-66,000 שקל.
בתוך כך נדחתה תביעתו של התובע לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין ואי עריכת שימוע, וזאת משום שהתובע הוא שהתפטר מעבודתו, והעיד כי העדיף למצוא מקום עבודה חלופי.
בשקלול הסכומים התוצאה הייתה כי הנתבעת חויבה לשלם לתובע כ-121,000 שקל. בנוסף, הנתבעת חויבה לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 7,000 שקל.
· ב”כ התובע: עו”ד משה וקרט
· ב”כ הנתבעת: עו”ד רפי וינברגר
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
מאת: עו”ד ורד שדות העוסקת בדיני עבודה
** הכותבת לא ייצגה בתיק.
באדיבות: אתר המשפט הישראלי “פסקדין”
בן דב נ’ ד”ר גב המרכז הבריאותי ד.ע בע”מ
