ב 20/8/17 דחה ביה”ד האזורי לעבודה את תביעתו של יובל רחום וקבע כי הוא זכאי לדמי פגיעה לפי שכר המינימום. ביה”ד קבע זאת לנוכח העדר מתאם בין השכר שצויין בתלוש לבין התשלום בפועל, ולנוכח העדר אותנטיות של תלושי השכר באופן שאין קשר בינם לבין העבודה בפועל.
עיקרי החוק
- הבסיס לחישוב דמי פגיעה הוא 75% מהסכום המתקבל מחלוקת הכנסת המבוטח שממנה מגיעים דמי ביטוח ברבע השנה שקדם ליום שבעדו מגיעים לראשונה דמי פגיעה, בתשעים.
- סעיף 298 לחוק קובע: “…כל תביעה לגמלה שהוגשה למוסד תתברר בידי עובד המוסד שהסמיכה לכך המנהלה (להלן: פקיד תביעות), והוא יחליט אם תינתן הגמלה ובאיזו מידה תינתן”.
תמצית עובדתית
- המבוטח יליד 1980 עבד בעסק משפחתי בבעלות אביו ודודו. העסק נקלע לקשיים במהלך שנת 2011, ולא שולמו למבוטח תשלומי שכר בהתאם לתלושים שהופקו עבורו (8,000 ₪ ברוטו לחודש).
- ביום 9.9.2012 הגיש המבוטח תביעה לדמי פגיעה בגין תאונה שאירעה לו ביום 2.8.2012. בטופס התביעה צויין כי עקב קשיים כלכליים, לא העבירו למבוטח משכורות ב – 4 החודשים האחרונים (הקובעים לחישוב הגמלה). עוד צויין כי כספים עשויים להיכנס במהלך החודשים הבאים.
- ביום 13.3.2013 הגיש המבוטח תביעה נוספת בגין תאונה שאירעה ביום 21.2.2013. הוא מסר לחוקר המוסד כי זה 4 חודשים איננו מקבל שכר בשל קשיים כלכליים.
- בניגוד לעובדים אחרים בעסק, לא תבע המבוטח את המעסיק על חוסר תשלום השכר, תוך התחשבות במצב הכלכלי של העסק המשפחתי.
- המוסד לביטוח לאומי (להלן: “המל”ל”) הכיר בשתי התאונות כפגיעה בעבודה וביום 22.5.2013 נשלחה למבוטח הודעה לפיה דמי הפגיעה בגין שתי התאונות ישולמו לפי שכר המינימום.
- בתגובה שלח המבוטח מכתב למל”ל שבו פירט נתונים בעניין שכרו. הוא ציין כי במשך שנים שולם לו שכר בגובה 7,000 ₪ נטו, ורק בשל קשיי תזרים אליו נקלע העסק לא שולמה לו משכורת מלאה, אלא מעת לעת שולמו לו סכומים חד פעמיים על החשבון השכר.
- המל”ל השיב שללא אישורים על הפקדת השכר בחשבונו, תישאר הקביעה בעניין שכר המינימום על כנה. משלא הומצאו האישורים נותרה הקביעה.
- המבוטח הגיש תביעה לביה”ד לעבודה וטען בין היתר כי אין כל בסיס משפטי להחלטת פקיד התביעות.
דיון והחלטה
- “מאחר שמדובר בגמלה מחליפת הכנסה, המחייבת עמידה על ההשתכרות הרגילה של העובד עובר לפגיעה, עולה השאלה מה המשקל שאותו יש לייחס לסכומים המפורטים בתלוש השכר והדבר תלוי במכלול נסיבות העניין”.
- ביה”ד קובע כי אין מדובר בתקלה זמנית או נקודתית, שכן מעדותו של המבוטח עולה כי תלוש השכר שהונפק לו לא שיקף את הכנסתו בפועל במשך תקופה ארוכה ביותר, מחודש 9/2011 ועד 3/2013 קרי, במשך כשנה וחצי השכר המפורט בתלוש לא תאם בשום דרך את השכר ששולם בפועל.
- עיון בתלושים מעלה כי אין כל קשר בין הרשום בתלושים לבין עבודתו של המבוטח בפועל (לדוגמא, בחודש 8/2012 נעדר המבוטח מעבודתו כשבועיים וחצי בשל מחלה והונפק לו תלוש שכר רגיל כאילו לא נעדר). לדעת ביה”ד תלושי השכר אינם אותנטיים במובן זה שלא קיים קשר בינם לבין העבודה בפועל.
- זאת ועוד, המבוטח טוען כי בשנת 2012 קיבל מהעסק תשלומים במזומן ובהעברות בנקאיות בסכום כולל בסך 46,000 ₪, כאשר היתרה נותרה כחוב של המעסיק כלפיו.
לא צורפה כרטסת “הנהלת חשבונות” ולא הוצג אישור רו”ח להוכחת הדברים וביה”ד מגיע למסקנה כי המסמך שהוצג הוא סתמי.
- העובדה שבניגוד לעובדים אחרים המבוטח לא הגיש תביעה בגין השכר שלא שולם לו ולא קיבל את השלמת השכר, מלמדת שאין מדובר בשכר עבודה. הטענה לרגישות משפחתית מלמדת כי מדובר בעזרה משפחתית בעסק.
- נוספה לכך העובדה כי לא ברור אם המבוטח עבד במשרה רגילה בתקופה שהעבודה במפעל הייתה מוגבלת, כי לא הוצגו דוחות נוכחות.
- בנסיבות הענין, ביה”ד סבור כי החלטת פקיד התביעות לראות את המבוטח כמי ששולם לו שכר מינימום בחודשים שקדמו לפגיעה היא החלטה העולה בקנה אחד עם הנתונים שהובאו בפניו ובתחום סמכותו, ואין כל עילה לביה”ד להתערב בה.
- התביעה נדחתה.
בשולי הדברים
אנו חוזרים ומזכירים למעסיקים שמעסיקים בני משפחה, להתייחס אליהם כשאר העובדים האחרים, על מנת שלא לפגוע בזכויותיהם בעת קרות ארוע המזכה בגמלה.
נכתב ע”י רו”ח אורנה צח (גלרט), מר חיים חיטמן ורו”ח (משפטן) ישי חיבה.
ממיזם הביטוח הלאומי, של משרד ארצי, חיבה את אלמקייס – פתרונות מיסוי
עם רו”ח אורנה צח (גלרט), העומד לרשותכם לייעוץ בנושא האמור.
(ב”ל 34078-04-14)
