עובדת שתבעה מהמעסיקה שלה מאות אלפי שקלים מצאה עצמה מחויבת בפיצוי לאחר שהתברר כי בתקופת העבודה התקשרה עם חברה מתחרה והעבירה אליה לקוחות.
בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב חייב באחרונה עובדת בפיצוי של 34 אלף שקל על הפרת חובת אמון וגזל לקוחות. בתוך כך נדחתה תביעתה לקבלת עמלות של 330 אלף שקל, לאחר שהחברה הוכיחה כי בתקופה הרלוונטית התחום שהעובדת ניהלה היה בהפסדים.
בשנת 2011, כשנה וחצי אחרי שהחלה לעבוד בחברת המערכות הסולריות “ג’י סיסטמס”, הועברה העובדת לנהל את תחום המערכות הביתיות בחברה והובטחו לה עמלות במידה שהמחלקה תהיה רווחית.
בתחילת 2012 הוסכם בינה לבין מעסיקיה שתעזוב, לאחר שנפגעה מכך שהחברה הביאה מנהל מכירות שהפך להיות ה”בוס” שלה. משא ומתן שנוהל בנוגע לזכאותה לעמלות לא צלח, ומספר חודשים לאחר מכן היא הגישה תביעה לתשלום עמלות של 330 אלף שקל וכן להחזר ימי חופשה ופיצוי על הרעה מוחשית בתנאי העבודה.
במענה לתביעה טענה החברה כי התובעת לא זכאית לעמלות מאחר המחלקה שלה הייתה בהפסדים. בתביעה נגדית היא דרשה להורות על החזרת מקדמה של 50 אלף שקל שהעבירה לתובעת בתקופת המשא ומתן, ולפסוק לה פיצוי על כך שהתובעת עברה לעבוד בחברה מתחרה בתקופת ההודעה המוקדמת, והעבירה לשם חלק מלקוחותיה.
התנהלות לא מקובלת
לצורך הכרעה בשאלת העמלות צירף כל אחד מהצדדים חוות דעת של רואה חשבון התומכת בעמדתו. סגנית הנשיאה השופטת הדס יהלום חקרה את המומחים והחליטה שחוות הדעת מטעם הנתבעת עדיפה כיוון שהיא מדויקת יותר. השופטת ציינה כי המסקנה מתחזקת לאור העובדה שבסוף 2012 החליטה החברה לסגור את המחלקה שהתובעת ניהלה.
בהמשך השופטת מצאה כי התובעת גם לא זכאית לפיצוי על הרעה בתנאי העבודה. השופטת יהלום לא התרשמה שגיוס המנהל פגע בתובעת באופן כלשהו ולטעמה הוכח שלאורך כל הדרך היא הייתה עובדת מוערכת והחברה עשתה כל שביכולתה כדי להגיע עמה להסכמה לגבי המשך העסקתה, ואף הציעה לה לעבור לתפקיד אחר. מי שהביע חוסר רצון מוחלט הייתה התובעת, שבדיעבד הסתבר כי באותה תקופה כבר הייתה לה עבודה אחרת.
מכאן עברה השופטת לדון בתביעה הנגדית. השופטת אמנם דחתה את טענת החברה להחזרי השכר והמקדמה ששולמה לתובעת כחלק מהמשא ומתן עמה, אך עם זאת, היא הורתה לתובעת להחזיר את דמי ההודעה המוקדמת ששולמו לה עבור תקופה שכבר עבדה אצל המתחרה.
כמו כן, נפסקו לחברה פיצויים של 25 אלף שקל על הפרת חובת אמון וגזל לקוחות. השופטת יהלום התרשמה שלקראת סיום תקופת העבודה התובעת “חרגה מהתנהלות מקובלת ביחסי עובד מעסיק”, הפרה את חובת האמון ונהגה בחוסר תום לב קיצוני.
קביעה זו התייחסה גם לכך שהתובעת התקשרה עם המתחרה עוד בתקופת ההודעה המוקדמת – שבה עדיין נחשבה לעובדת של הנתבעת, וגם בכך שהעבירה שני לקוחות למתחרה ואף הגדילה לעשות כשדרשה עליהם עמלות משתי החברות גם יחד.
בסיכומו של דבר תביעת התובעת התקבלה באופן חלקי ביותר והיא זכתה ב-9,956 שקלים בלבד על ימי חופשה. מנגד, היא חויבה לשלם לחברה כ-39 אלף שקל עבור החזר דמי הודעה מוקדמת, פיצוי על גזל לקוחות ושכר טרחת עורך דין.
ב”כ התובעת: עו”ד אורי אליאב
ב”כ הנתבעת: עו”ד שירה רייך
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
מאת: עו”ד עפר דקל העוסק בדיני עבודה
** הכותב לא ייצג בתיק.
באדיבות: אתר המשפט הישראלי “פסקדין”
א.ב. נ’ ג’י סיסטמס מערכות סולריות בע”מ
