ביום 23 בפברואר 2017 דחה ביה”ד האזורי לעבודה (ב”ל 57969-01-16) את תביעתה של יפעת פז ויס , לתשלום דמי לידה בגין עבודה נוספת משום שהוגשה באיחור.
עיקרי החוק
סעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי קובע כי כל תביעה לגמלת כסף תוגש למוסד לביטוח לאומי (להלן: “המל”ל”) תוך 12 חודשים מיום שבו נוצרה עילת התביעה. אם התביעה הוגשה לאחר 12 חודשים, תשולם הגמלה למפרע לתקופה שאינה עולה על 12 חודשים שלפני הגשת התביעה.
רקע עובדתי
המבוטחת ילדה ביום 22.3.2014. טרם הלידה הועסקה במקביל ב-2 מקומות עבודה: באלביט מערכות בע”מ ובצה”ל.
בסמוך לאחר הלידה הוגשה תביעה לתשלום דמי לידה באופן ממוכן על ידי אלביט ביחס לשכרה באלביט בלבד. בהמשך שולמו לה הפרשים בגין תשלומים נוספים שהתקבלו מאלביט (הדיווח האחרון היה ביום 26.1.2015).
ביום 8.4.2014 מולא טופס תביעה לדמי לידה בגין העבודה בצה”ל ונחתם אישור המעסיק ופרטי השכר. לטענתה, סברה המבוטחת שגם צה”ל הגיש את התביעה ישירות לביטוח הלאומי. רק לאחר שהתברר כי הדבר לא נעשה, הגישה המבוטחת ביום 23.12.2015 תביעה נוספת לתשלום דמי לידה בגין עבודתה הנוספת בצה”ל.
תביעה זו נדחתה על ידי המל”ל ביום 3.1.2016 וזאת בשל שיהוי, על יסוד הוראות סעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי.
עיקר טענות המבוטחת
אין לראות בתביעה הנוספת משום “תביעה חדשה”, אלא בקשה לחידוש הדיון לדמי לידה על יסוד הנתונים במאגר המידע שבידי המל”ל בדבר עבודתה הנוספת בצה”ל, ולכן ספק אם יש מקום להחיל את הוראות סעיף 296 לחוק.
יש למנות את המועד להגשת התביעה החל ממועד העדכון האחרון של דמי הלידה מיום 26.1.2015, היום שבו נוצרה עילת תביעתה של המבוטחת להפרשים בגין דמי הלידה.
טענות המל”ל
מועד היווצרות העילה לתשלום דמי לידה של המבוטחת הוא יום הלידה – 22.3.2014, המועד שבו הפסיקה המבוטחת את עבודתה באלביט ובצה”ל לרגל הלידה, או לכל המאוחר בראשית חודש 4/2014 (יום בו קבלה טופס פרטי שכר מצה”ל), או מועד התשלום הראשון.
אין לקבל טענת המבוטחת כי הסתמכה באופן סביר על מעסיקה (צה”ל) כי יבצע דיווח ממוכן, לאחר שהוכח שהמבוטחת קיבלה לידיה מנציגי צה”ל טופס ידני על פרטי השכר ביום 8.4.2014 ובסמוך למועד הלידה, דבר המלמד כי היתה אמורה להגיש את טופס התביעה באופן ידני ולא להסתמך על המעסיק.
אין לחייב את המל”ל להסתמך על מאגרי המידע שבידו בנוגע לזהות המעסיקים וגובה השכר, שכן יהיה בדרך זו כדי לרוקן מתוכן את חובת המבוטחים להגיש תביעות.
דיון והחלטה
ביה”ד נשען על הלכות של בית הדין הארצי לעבודה לפיהן תביעה נוספת לדמי לידה היא “תביעה” שכפופה להוראות החוק בדבר תשלומים רטרואקטיביים, ומחייבת הכרעה מהירה בהיותה מתייחסת לתקופה שבה היולדת אינה עובדת ומוגבלת בשל ההיריון או הלידה.
יש לראות איפוא בתביעה הנוספת לתשלום דמי לידה על יסוד השכר מצה”ל משום “תביעה” (חדשה) כהגדרתה בחוק ובתקנות, שעליה חלות הוראות סעיף 296 לחוק.
מדובר בשתי תביעות נפרדות לדמי לידה ואין קשר בין הפרשי דמי לידה שקיבלה המבוטחת מאלביט לבין מועד היווצרות עילת התביעה לדמי לידה מצה”ל.
“אין באי ההבנה הנובעת מהתנהלות המעסיק או היולדת כדי לשנות מהמועד הקבוע בחוק להגשת התביעה לדמי לידה, וזאת גם אם יוביל הדבר לתוצאה שהתובעת לא תוכל ליהנות מגימלה לה היתה זכאית אילו היתה התביעה מוגשת במועד”.
המבוטחת ביקשה להסתמך על מספר פסקי דין שניתנו בביה”ד האזורי, מהם ניתן ללמוד, לטענתה, כי יש לדחות את טענת השיהוי. אלא שמדובר בפסיקות של ביה”ד האזורי שאין בהן כדי לחייב, מה גם שנסיבותיהן שונות.
בשולי הדברים:
עולה מפס”ד ואולי אף מהתנהלות המל”ל כי מועד יצירת העילה יכול שיהיה מועד בו מילא המעסיק את טופס השכר ולא מועד הפסקת העבודה לרגל הלידה.
טוב יעשה המל”ל אם יקבל דווקא את הקריאה, לפיה טענת ההתיישנות אינה טענה המתחייבת להישמע על ידי המל”ל, במקרים בהם ניתן היה לפרש את האיחור לטובת המבוטח.
זאת בפרט לאור החלופות השונות והמגוונות הקיימות בתחום, אשר יוצרות לעיתים בלבול ואיחור בהגשת התביעה. להלן מספר דוגמאות:
1. עצמאיות מקבלות בדרך כלל אוטומטית את דמי הלידה, בלי הכנסותיהן כשכירות וללא הכנסות
לפי צו סיווג מבוטחים.
2. כאשר מעסיק כמו חברת אלביט מגיש תביעה בשם העובדת הוא מדווח על ההכנסות של
העובדת אצלו.
3. מעסיקים אחרים (כמו צה”ל) – מוסרים את הטופס ליולדת, שמגישה התביעה למוסד
לביטוח לאומי.
4. מעסיקים קטנים – היולדת אמורה לפנות ולבקש מהם את הטפסים הרלוונטים.
נכתב ע”י רו”ח אורנה צח (גלרט), מר חיים חיטמן ורו”ח (משפטן) ישי חיבה.
ממיזם הביטוח הלאומי, של משרד ארצי, חיבה את אלמקייס – פתרונות מיסוי
עם רו”ח אורנה צח (גלרט), העומד לרשותכם לייעוץ בנושא האמור.
