טענת החברה שב-2013 העובד ויתר על שכרו בתמורה לאופציות נדחתה באחרונה על ידי בית הדין לעבודה. באופן חריג יחסית הוטל חיוב אישי גם על מייסד החברה.
בכיר שעבד בחברת הזנק (Start up) המפתחת “ארנק סלולארי” טען בתביעה שהגיש נגדה ב-2014 שבמהלך חודשים ארוכים לא קיבל את מלוא שכרו או שלא קיבל שכר בכלל.
הוא סיפר שב-2011 נחתם בינו לבין החברה הסכם עבודה ושכרו עמד על 22,757 שקל לחודש. במרץ 2013 הוא פוטר יחד עם שאר עובדי החברה עקב קשיים כלכליים שאליהם נקלעה.
לדברי התובע, שלושה חודשים לאחר מכן הוחזר לעבודה והיה אמור לקבל את אותו השכר אך קיבל שכר חלקי. לטענתו, בשלושת חודשי העסקתו האחרונים עד להתפטרותו בספטמבר 2014 לא קיבל שכר כלל.
הנתבעים (החברה ומייסדה) טענו מנגד שבתקופת ההעסקה השנייה הסכים התובע לקבל אופציות לרכישת מניות החברה במקום שכר.
עוד לטענתם, זירת יחסי העבודה בחברות הזנק “שונה בתכלית” משוק העבודה המסורתי ועל רקע פוטנציאל הרווח יש להפחית את מידת ההגנה שניתנת לעובדים בחברות אלה.
הם הוסיפו שבעיצומו של משא ומתן לרכישת החברה על ידי חברה אחרת התפטר התובע מעבודתו ועבר לעבוד בחברה השנייה, תוך שהוא מעביר אליה סודות מסחריים.
התובע הכחיש טענות אלה וטען שלאחר סיום עבודתו בחברה היה מובטל וקיבל דמי אבטלה.
הפרה שיטתית
השופט דורי ספיבק מבית הדין לעבודה בתל אביב כתב שמהעדויות עלה שהנתבעים הלינו באופן שגרתי גם את שכרם של עובדים אחרים והפרו באופן שיטתי את חוקי העבודה כך שלא נראה שאי תשלום שכרו של התובע נבע ממעמדו הבכיר או מוויתור מצדו.
לדברי השופט, מסקנה זו מקבלת חיזוק בטיוטת הסכם עבודה שנשלחה לתובע בתקופת עבודתו השנייה (ולא נחתמה) בה מעוגנת זכותו להפרשי השכר.
כמו כן, עצם העובדה שהנתבעים שילמו לתובע שכר חלקי במשך מספר חודשים ב-2014 מחלישה משמעותית את טענתם. השופט הדגיש שלא מדובר במצב בו עובד “שותק” ומסכים בהתנהגותו להרעה בתנאי עבודתו אלא בעובד שהתריע באופן עקבי על הלנת שכרו.
בנסיבות אלה קבע השופט שעל הנתבעים לשלם לתובע הפרשי שכר בסך כולל של 172,087 שקל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. הנתבעים חויבו בנוסף בתשלום פדיון דמי הבראה ופדיון חופשה.
כמו כן, השופט קבע שעל הנתבעים לפצות את התובע ב-20,000 שקל על עגמת נפש. בהקשר זה הוא ציין שמלבד אי תשלום השכר והזכויות לתובע הנתבעים הטיחו בו האשמות לא מבוססות בפרשת החברה המתחרה.
באורח חריג, טענת התובע להרמת מסך ההתאגדות ולחיוב מייסד החברה באופן אישי התקבלה. השופט ציין שהזהות בין החברה לבין מייסדה מוחלטת והוכח שהוא בעל השליטה ומקבל ההחלטות הבלעדי בה בבחינת “על פיו יישק דבר”. השופט ציין שנראה שהמנהל רוקן את החברה מנכסיה והוא אחראי אישית לכך שלא יכלה לשלם את מלוא שכרם של עובדיה
השופט דחה מכל וכל את טענת הנתבעים בהתייחס לעובדי חברות הזנק: “דיני העבודה חלים ומחייבים באותה המידה את המעסיקים והעובדים כולם” כתב השופט.
בסיכומו של דבר חויבו הנתבעים לשלם לתובע 222,663 שקל בתוספת הוצאות ושכ”ט עו”ד של 20,000 שקל.
ב”כ התובע: עו”ד אורן וינברג
ב”כ הנתבעים: עו”ד עודד ערמוני
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
מאת: עו”ד אורנה שמריהו, העוסקת ב- דיני עבודה
הכותבת לא ייצגה בתיק.
באדיבות: אתר המשפט הישראלי “פסקדין”
סע”ש 24671-10-14 מני-מנחם שחר נ’ סלאריקס מובייל פיימנטס בע”מ ואח’
