ב-2014 מנהל אגף במשרד התחבורה החל להתנכל לעובדת בכירה על רקע מגדרה ונטייתה המינית. הוא דרש ממנה לשמש כמזכירה והפגין כלפיה יחס מזלזל. באחרונה התקבלה תביעתה והמשרד יפצה אותה בכ-100,000 שקל.
בתביעת אפליה לפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה שהגישה העובדת כנגד משרד התחבורה לפני כשנתיים היא סיפרה שהועסקה במשרד ברציפות 14 שנה, עד לפיטוריה ב-2015.
בתפקידה האחרון שימשה כמנהלת אבטחת מתקנים והייתה אחראית על קליטת מועמדים לתפקידי אבטחה וביצוע בקרה לעובדים.
לדבריה, בשנת 2013 הכירה מישהי באגף הביטחון במשרד והן הפכו לזוג. מספר חודשים לאחר מכן, כשנודע למנהל אגף הביטחון הממונה עליה על הקשר ביניהן הוא החל להתנכל אליה. כך למשל, הוא קרא לה וביקש ממנה לא לשתף את בת זוגה בנעשה באגף. כמו כן, הוא העיר לה ולבת זוגה הערות פוגעניות ואף פגע בה בשיחות מול עובדים אחרים.
בנוסף הוא דרש ממנה לבצע עבודות מזכירות “בשל מחסור בכוח אדם” ולדווח על כל פעילות שהיא מבצעת מחוץ למשרד. בינואר 2015, לאחר שסירבה לשמש כפקידה, הוא הודיע לה שאין צורך בתפקיד שלה יותר והיא זומנה לשימוע.
התובעת הוסיפה שהליך השימוע שנערך לה היה “למראית עין” ועוד לפני כן החל המנהל לזמן מועמדים פוטנציאלים לראיונות.
משרד התחבורה טען בתגובה שהפיטורים נעשו על רקע ענייני שכן תפקידה של התובעת התייתר וחל משבר אמון בינה לבין מנהלה לאחד שהיא הוציאה מסמכים מהמשרד בניגוד לנהלים.
המשרד הדגיש שלנטייתה המינית של התובעת אין קשר לפיטוריה ואף להיפך, כשנודע למנהל האגף על מערכת היחסים של התובעת ובת זוגה הוא בירך אותן.
העזה לסרב
אלא שהשופטת ד”ר אריאלה גילצר-כץ מבית הדין לעבודה בתל אביב מצאה שרצף האירועים שקרו לאחר שלמנהל האגף נודע על הקשר הזוגי של התובעת עם בת זוגה מעידים שיש קשר בין הגילוי לבין התנכלויותיו.
כך, זמן קצר לאחר מכן הוא ביקש ממנה לאייש את עמדת המזכירות למרות תפקידה הבכיר והבהיר לה שאם לא תעשה כן תפוטר.
השופטת הסבירה שהעברת עובד מתפקיד ניהולי לתפקיד מזכירותי הוא מהלך פסול. היא הוסיפה שספק אם מנהל האגף היה מטיל ביצוע עבודה זו על עובד בכיר אחר שכן ניכר שהוא “לא הפנים כי הורחב תפקידה של האישה מעבר לעבודות מסורתיות שהיו מסורות בעבר לנשים”.
לדבריה, מנהל האגף הפעיל התנהלות כוחנית כלפי התובעת שסירבה לשמש כמזכירה ואיים עליה אך לאחר שראה שהיא לא נכנעת לו בקלות הוא הודיע לפתע שתפקידה “התייתר”.
עוד הוכח לדברי השופטת שהמנהל התנכל לתובעת על רקע נטייתה המינית והפגין כלפיה זלזול ולעג. כך למשל, אחת העובדות העידה שהמנהל אמר לה ביחס לתובעת ש”הוא לא יודע לקרוא למה שקורה ביניהן, הוא אמר אשתתה או איך שלא קוראים לזה.”
השופטת דחתה את טענות הנתבעת שפיטורי התובעת היו ממניעים ענייניים וקבעה שתפקידה לא באמת התייתר. עוד לדבריה, “זימון מועמד חלופי לתפקידה של התובעת עוד בטרם נערך לה השימוע ובטרם הפסקת עבודתה, מהווה התנהלות שלא בתום לב”.
השופטת הבהירה שהשימוש בביטוי “אשתתה” על ידי המנהל הוא פוגעני, מעליב ומביש ואין לו כל מקום במערכת יחסי העבודה.
בסיכומו של דבר קיבלה השופטת את התביעה וחייבה את הנתבעת לפצות את התובעת על אפליה ועל הפגמים בהליך השימוע ב-86,870 שקל בתוספת שכ”ט עו”ד של 13,000 שקל והוצאות של 2,000 שקל.
ב”כ התובעת: עו”ד ברק בר-ורשבסקי
ב”כ הנתבעת: עו”ד תמר שריאל מפרקליטות מחוז ת”א
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
מאת: עו”ד אורית פרץ-פרוקס העוסקת בדיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
באדיבות: אתר המשפט הישראלי “פסקדין”
סע”ש 52099-02-15
