ב-2012 חתמה רשת המרכולים “מעיין 2000” על הסכם עבודה לשנתיים עם מנהל בכיר אך פיטרה אותו לאחר מספר חודשים. בית הדין לעבודה קבע באחרונה שהיא הפרה את ההסכם “ברגל גסה”.
ב-2012 רשת המרכולים “מעיין 2000″ גייסה לשורותיה עובד בכיר, בעל ניסיון בתפקידי ניהול ברשתות קמעונאיות, בין היתר כדי לפעול להרחבת הרשת והצלחתה. האיש נחשב כ”מספר 2” בחברה והיה כפוף ישירות לבעלים.
בין הצדדים נחתם הסכם לתקופה קצובה של שנתיים. אלא שמספר חודשים לאחר מכן, בחודש מאי 2013, פוטר המנהל לאלתר.
לאחר שכל פניותיו למעסיקתו נתקלו “בקיר אטום” הגיש המנהל תביעה בבית הדין לעבודה. בין היתר הוא עתר לקבל פיצוי על הפרת ההסכם, שכר על חודש עבודתו האחרון, בונוס שלא שולם לו, גמול שעות נוספות, פיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות.
לדבריו, הוא פוטר מאחר שלא הסכים לחתום על הסכם עבודה חדש שהרע את תנאיו, ומבלי שניתנה לו הודעה מוקדמת וללא הליך שימוע כדין.
הנתבעת טענה מנגד שהתובע התפטר מיוזמתו ובכל מקרה יש לשלול ממנו פיצויי פיטורים בשל הפרות משמעת חמורות. עוד נטען כי אינו זכאי לשעות נוספות כי חוק שעות עבודה ומנוחה לא חל על עובדים שתפקידם דורש מידה מיוחדת של אמון אישי.
הנתבעת טענה בנוסף שיש לקזז מכל סכום שייפסק לתובע כ-200,000 שקל, בין היתר כפיצוי על הפרת הסכם העבודה וחוב בגין קניות פרטיות.
לחץ כבד
השופט כאמל אבו קאעוד מבית הדין לעבודה בירושלים קיבל את התביעה בחלקה הארי. לדבריו, הנתבעת לא התמודדה עם טענות התובע לעומקן והסתפקה בהכחשות גורפות. השופט קבע כי אף שהנתבעת הכחישה שפיטרה את התובע, הנציג מטעמה הודה מפורשות שפיטר אותו כי “לא נתן תמורה”. מלבד זאת, במכתב הפיטורים שנמסר לתובע נרשם בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים שהוא מפוטר.
להתרשמות השופט הנתבעת פיטרה את התובע בגלל שסירב לשנות את תנאי עבודתו ולחתום על הסכם עבודה חדש. מעדות נציג הנתבעת עולה שהסכם ההעסקה מול התובע היה יקר עבורה והיא לא הייתה מעוניינת להמשיך לקיימו.
הנתבעת הפעילה לחץ כבד על התובע לשנות את תנאי העסקתו ומשהוא סירב, הוא פוטר מעבודתו לאלתר וללא הודעה מוקדמת כדין. משכך התובע זכאי לפיצויי פיטורים ולחלף הודעה מוקדמת ולפיצוי על העדר שימוע.
עוד נקבע כי אין בסיס לטענות הנתבעת שהתובע הפר את הסכם העבודה ומובן כי היא זו שהפרה את ההסכם כלפיו “ברגל גסה”, ולכן עליה לשלם לתובע 225,000 שקל כפיצוי על 15 חודשי העבודה שנמנעו ממנו.
אמנם נפסק כי התובע לא זכאי לתשלום עבור שעות נוספות כיוון שעבד במשרה ניהולית אולם מנגד נדחו טענות הקיזוז של הנתבעת.
בסופו של דבר נפסקו לתובע פיצויים של 391,404 שכוללים בין היתר גם הפרשי פנסיה וקרן השתלמות, פדיון חופשה, דמי הבראה, בונוס על פתיחת סניף ושכר אחרון. הנתבעת גם חויבה בהוצאות של 6,000 שקל (התובע לא היה מיוצג).
ב”כ הנתבעת: עו”ד שגב ישראל
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
מאת: עו”ד גיא אבידן העוסק ב- דיני עבודה
** הכותב לא ייצג בתיק.
באדיבות: אתר המשפט הישראלי “פסקדין”
