בית הדין לעבודה קבע באחרונה שהסכם השכר הגלובאלי שנחתם עם העובדים נוגד את חוק שעות עבודה ומנוחה. המעסיקה, חברת “אלטל טכנולוגיסטיקה” המספקת שירותים לצה”ל, תשלם לכל אחד מהם כ-100,000 שקל.
שלושה עובדים לשעבר של חברת “אלטל טכנולוגיסטיקה” הגישו נגדה לפני כשנתיים תביעה לתשלום שעות נוספות בבית הדין לעבודה בבאר שבע. מדובר בחברה שמספקת לצה”ל שירותי הפעלה ואחזקה של מערכת המבקרת בזמן אמת תרגילי שדה גדולים.
התובעים סיפרו שהנתבעת הציבה אותם בבסיס צאלים והם הועסקו שם בתפקידי שטח שונים. לטענתם, הנתבעת דרשה מהם לעבוד בשעות נוספות רבות, כולל בשעות הלילה, מבלי ששילמה להם על כך.
התובעים הוסיפו שבשבועות שבהם התקיימו אימונים הם נדרשו להיות זמינים בכל שעות היום והלילה ולא הורשו לצאת מהבסיס אלא באישור מיוחד של הממונה הישיר.
עוד לטענתם, הנתבעת לא ביצעה מעקב מסודר אחרי שעות עבודתם והם הונחו שלא להעביר כרטיס בימים שבהם שהו בשטח. לדבריהם, בימים אלה הנתבעת מילאה עבורם את דו”ח הנוכחות באופן ידני והזינה 9 שעות עבודה בלי להתייחס לשעות העבודה בפועל. (אפליקציית o’time לדיווח נוכחות מהשטח, יכלה לחסוך להם תביעות מותרות. הערת מערכת okneto)
הנתבעת טענה מצדה שהסכם ההעסקה מול התובעים כלל תשלום שכר יסוד ו”תוספת” קבועה עבור עבודה בשעות נוספות. לדבריה, התובעים בחרו בשיטת שכר זו על אף שניתנה להם האפשרות לבחור בהסכם שכר המבוסס על תשלום שעתי.
הנתבעת הוסיפה שהתובעים הועסקו בשעות נוספות רק ב-30 שבועות בשנה, כשבשאר הזמן עבדו בשעות רגילות. כמו כן, בימים שבהם התקיימו תרגילים הם יכלו לצאת מהבסיס וללון בביתם.
הנתבעת הודתה שבימים שבשבועות שבהם התבצעו אימונים היא לא ביצעה מעקב אחר שעות עבודתם של התובעים אך טענה שהדבר נבע מקושי טכני להציב שעון נוכחות בבסיס.
“עשתה דין לעצמה”
השופט צבי פרנקל השתכנע שהתובעים עבדו בשעות נוספות רבות ושבין תרגיל לתרגיל נדרשו להיות “ערוכים ומזומנים” לטיפול בתקלות.
השופט קבע שהנתבעת לא ביצעה מעקב מסודר ומלא אחר שעות עבודתם של התובעים, כשלמעשה התשלום הגלובאלי ששילמה להם לא עומד בדרישות חוק שעות עבודה ומנוחה. השופט הוסיף שהנתבעת “עשתה דין לעצמה מתוך ניסיון לחסוך בהוצאותיה השוטפות עבור תשלומי השכר לתובעים”.
לקביעת השופט, מאחר שההסכם בין הצדדים לא נקב במספר השעות הנוספות שעבורן משולמת התוספת ומאחר שבפועל לא הייתה התאמה בין השכר הגלובאלי לבין מספר השעות הנוספות שהתובעים ביצעו, יש לראות בתוספת חלק משכרם הרגיל ולא תשלום עבור שעות נוספות.
עם זאת, השופט הבהיר שעד לכניסתו לתוקף של תיקון 24 לחוק הגנת השכר בפברואר 2009 הנטל להוכחת מספר השעות הנוספות מוטל על התובעים אך הם לא עמדו בו.
לפיכך קיבל השופט את התביעה רק ממועד כניסת התיקון לתוקף. מאחר שדו”חות הנוכחות של התובעים לא שיקפו את מלוא שעות עבודתם, קבע השופט שהנתבעת תשלם לכל אחד מהתובעים 60 שעות נוספות לכל חודש עבודה, בהתאם לברירת המחדל שבחוק.
בסיכומו של דבר חויבה הנתבעת לשלם לכל אחד מהתובעים כ-100,000 שקל בתוספת הוצאות ושכ”ט של 8,000 שקל לכל תובע.
ב”כ התובעים: עו”ד שרון אלמקייס חכמון, עו”ד מורן חכמון
ב”כ הנתבעת: עו”ד טל קרת, עו”ד שירה מזור
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
מאת: עו”ד ענת רוזנר עוסקת ב- דיני עבודה
** הכותבת לא ייצגה בתיק.
באדיבות אתר פסקדין
סע”ש 49759-03-14 ואח’
