סטודנט בטכניון שעבד בין השנים 2008-2011 בחברת סטארט-אפ זכה באחרונה בתביעה שהגיש נגדה בבית הדין לעבודה. השופטת קבעה שבניגוד לטענת החברה, בין הצדדים התקיימו יחסי עובד-מעסיק.
ב-2008 סטודנט בטכניון החל לעבוד בחברת הזנק בשם “קונטרולס פורס”, שנוסדה שנה קודם לכן במסגרת החממה הטכנולוגית של עמותת גרנות. עם תחילת עבודתו נחתם בין הצדדים הסכם עבודה לשלוש שנים.
הסטודנט עבד בחברה עד לתחילת 2012 ואז התפטר. בתביעה שהגיש שנתיים לאחר מכן כנגד החברה הוא דרש פיצויי פיטורים, תשלום זכויות סוציאליות ופיצוי על שכר שלא שולם לו.
לטענתו בסוף שנת 2008 הוא קיבל מהחברה מכתב פיטורים אך מנהל החברה ביקש ממנו להתעלם מהמכתב ולכן הוא המשיך לעבוד בה באותם תנאים. לדבריו, החל מחודש אוגוסט 2011 הוא לא קיבל תשלום על כל השעות שביצע בפועל ושכרו הופחת בצורה משמעותית.
בנוסף, לא נחתם עמו הסכם עבודה חדש, לא שולם לו שכר על חודש עבודה אחד ומשכורתו עוכבה פעמים רבות ללא כל התראה והוא נאלץ ליטול הלוואות למחייתו. בנסיבות אלה לטענתו, הייתה הצדקה להתפטרותו ועל החברה לשלם לו פיצויי פיטורים. עוד לדבריו, במשך תקופת עבודתו החברה לא הפרישה עבורו לפנסיה שלא כדין ועליה לשלם לו בנוסף פדיון ימי חופשה.
החברה טענה מנגד שבינה לבין התובע כלל לא התקיימו יחסי עובד-מעסיק. לדבריה, בסוף 2008 היא הפסיקה לקבל תמיכה מהחממה הטכנולוגית ופיטרה את כל עובדיה, כולל התובע. אלא שהוא הסכים להמשיך לעבוד בהתנדבות, במעמד של שותף ומייסד, ולקבל על עצמו את הסיכון שהמיזם ייכשל אל מול הסיכוי שיצליח והוא יהיה שותף לרווחים.
החברה הוסיפה שסיכמה בעל פה עם התובע את תנאי עבודתו ובין היתר סוכם שיעבוד מהבית ויקבל שכר “אם וכאשר יתאפשר לחברה לשלם”. לטענתה, התובע התפטר כי מצא עבודה אחרת.
לא חל שינוי מהותי
השופטת מיכל פריימן מבית הדין לעבודה בחיפה קיבלה את התביעה וקבעה שבין הצדדים התקיימו יחסי עובד-מעסיק למשך כל תקופת ההתקשרות ביניהם.
לדבריה, בסוף 2008 ועל אף סיום פעילותה בחממה, התובע המשיך להיות מועסק בחברה מבלי שחל שינוי מהותי בתנאי עבודתו, למעט העובדה שהחל לעבוד שעות ארוכות מביתו.
השופטת דחתה את טענת הנתבעת שלפיה התובע עבד “בהתנדבות” או היה אחד השותפים בחברה וכתבה ש”יש לזכור כי התובע היה סטודנט”. עוד לדבריה, הטענה שהתובע צורף כשותף והובטחו לו מניות מבלי שנערך בעניין הסכם “אינה מתקבלת על הדעת”.
השופטת ציינה בנוסף שאין כל סממן בעבודת התובע שמעיד על כך שהוא שירת את החברה כגורם חיצוני עצמאי.
עוד לקביעתה, החברה הודתה שלא שילמה לתובע שכר עבור חודש נובמבר 2011 והוכח שלא נחתם עמו הסכם חדש לאחר משלוח מכתב הפיטורים מ-2008. בנסיבות אלה, התובע זכאי לפיצויי פיטורים.
השופטת הוסיפה שהתובע זכאי לפיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה ופדיון ימי חופשה שלא ניצל.
בסיכומו של דבר פסקה השופטת לטובת התובע 57,345 שקל בתוספת הוצאות של 1,000 שקל ושכ”ט עו”ד של 7,000 שקל.
ב”כ התובע: עו”ד קרן בלאוי
ב”כ הנתבעים: עו”ד אפרים גליק
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
מאת: עו”ד עימאד נאסראלדין, העוסק ב- דיני עבודה
** הכותב לא ייצג בתיק.
באדיבות: אתר המשפט הישראלי “פסקדין”
