ביום 27.7.2016 ניתן פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (מפי כב’ הש’ נטע רות) אשר דחה טענות התובעת להפליה על רקע מין, הריון והורות. עם זאת, בפסק הדין נערכה סקירה חשובה הנוגעת להצגת שאלות במסגרת ראיון עבודה וזו תובא להלן.
התובעת, סוכנת נסיעות, הועסקה על ידי הנתבעת העוסקת בארגון וניהול אירועים. התובעת היתה אם לארבעה ילדים צעירים בעת שהתקבלה לעבודה. התובעת פוטרה בטענה לצמצומים, כעבור 4.5 חודשי עבודה וכשהיא הרה. בית הדין קבע כי הריונה של התובעת לא היווה את הטעם בפיטוריה ועל כן דחה טענתה להפליה בפיטורים.
התובעת טענה כי במהלך ראיון העבודה נשאלה שאלות בקשר להיותה אם ל-4 ילדים, בין היתר כיצד תסתדר עם הילדים בעודה בעבודה ואם תיקח בייביסיטר בחופשות.
בית הדין קבע כי בהינתן שהתובעת התקבלה לעבודה, הרי שהיא לא הופלתה עקב הורותה. עם זאת, בחן בית הדין את השאלה העקרונית בדבר הצגת שאלות המתייחסות למאפיינים מושא ההגנות שבחוק השוויון טומנת בחובה אפליה והפרה של הוראות החוק.
בית הדין קבע כי כשמוצגות שאלות שכאלה, אשר אינן מחוייבות מאופי ומהות התפקיד, מדובר באפליה.
בית הדין קבע כי כשמדובר בקבוצה אשר סבלה או סובלת מאפליה היסטורית ונחיתות תעסוקתית, הרי שמניעת מכשלה של הפליה היא בגדר הגנה על זכויות האדם של חברי הקבוצה. לפיכך, קבע בית הדין, יש להתייחס לא רק ל”היבט האובייקטיבי” של התנהגות המעסיק, היינו לתוצאות המיידיות של ההתנהגות אלא גם ל”היבט הסובייקטיבי”- כיצד ההתנהגות נתפסת בתודעתו של בן הקבוצה המופלית, והאם היא משפילה או מעליבה אותו.
בית הדין קבע כי התנהגות יכולה להחשב כמפלה גם ללא קשר לתוצאתה המיידית, אלא כאשר היא נתפסת בעיני אדם סביר כביטוי של שיקולים סטראוטיפים על רגע השתייכות העובד לקבוצה המוגנת.
בית הדין קבע כי ביטוי לאפליה מסוג זה הינו הצגת שאלות שאינן ממין העניין למועמד בקשר להשתייכותו הקבוצתית, גם אם אין אינדיקציה כי מידע זה השפיע על החלטת המעסיק.
בית הדין התייחס למחקרים סוציולוגיים המכירים בהפנמת תחושת הנחיתות של בני קבוצות מופלות, המובילים להנצחתה של המציאות המפלה.
על בסיס אלו, קבע בית הדין כי הצגה של שאלות הנוגעות למצבה המשפחתי של מועמדת והיותה אם, במסגרת ראיון עבודה, לרבות שאלות הנוגעות לילדי המועמדת והטיפול בהם, עשויה לבסס עילה של אפליה לפי הוראות חוק שוויון אף אם בסופו של יום המועמדת התקבלה לתפקיד המוצע.
גישתה של כב’ הש’ רות המובאת בפסק דין זה הינה המשך ישיר של פסיקתה בעבר בעניין אבבה במסגרתו נבחנה תביעת אפליה בקבלה לעבודה של עובד בן הקהילה האתיופית. אף שם עסקה כב’ הש’ רות בתחושות בן הקבוצה המופלית והצורך להגן עליהן.
הבהרה: המידע באתר הינו מידע כללי בלבד ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית ו/או תחליף להם ו/או המלצה לנקיטת אמצעים ו/או הימנעות מהם. המחברת אינה נושאת באחריות כשלהי כלפי הקורא/ת. הקורא/ת נדרש/ת לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים. כל הסתמכות על האמור לעיל הינה באחריות המסתמך/ת ועל דעתו/ה בלבד.
מאת: קרן בר יהודה, עו”ד ונוטריון.
הכותבת שמשה בעבר כיועצת משפטית למרכז סיוע לנפגעות אונס ותקיפה מינית בירושלים, מייצגת נפגעות הטרדה מינית, מייעצת ומלווה מעסיקים בתחום הטיפול בנושאי הטרדה מינית ומנחה קורסים לאחראיות על הטרדה מינית במקומות עבודה. הכותבת מנהלת את הפורום לייעוץ משפטי של אתר “מקום” לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית.
פסק דין בעניין קשאני נ. ארנון פז
