ביה”ד לעבודה בבאר-שבע השתכנע כי רשת “זול ובגדול” לא שילמה לעובד שעות נוספות במשך מספר שנים, ואף פיטרה אותו תוך יומיים, בנסיבות “מעורפולות” ובלי לתת לו הזדמנות אמיתית להגיב.
העובד עבד ברשת כחמש שנים בסניף הרשת באשקלון, מ-2008 עד 2014, תחילה כסגן מנהל סניף ולאחר מכן כמנהלו. במהלך מרבית התקופה, לדבריו, הוא עבד כ-230 שעות בחודש – כ-44 שעות נוספות בחודש.
לאחר פיטוריו, הוא הגיש בביה”ד האזורי לעבודה בבאר שבע תביעה לתשלומים שונים, בהם עבודה בשעות נוספות, קרן השתלמות, תוספת ותק, וכן פיצויים בגין פיטורים ללא שימוע כדין.
יש לציין כי התביעה צומצמה לתקופה בה שימש סגן מנהל סניף (עד סוף 2012), שכן לאחר מכן, בהיותו מנהל סניף, לא חל עליו “צו ההרחבה בענת רשתות המזון”.
לגרסת התובע, במהלך התקופה בה שימש סגן מנהל הסניף, הנתבעת לא שילמה לו עבור עבודה בשעות הנוספות.
בנוסף לזכויות סוציאליות שונות, התובע גם טען בין היתר כי פוטר שלא כדין ללא שימוע ובבושת פנים מהנתבעת, תוך ש”טופלים” לו האשמות חמורות ללא ביסוס. בעניין זה הוא טען שהנתבעת הודיעה לו על שיחת השימוע בשיחת טלפון ובפקס יום לפני השימוע עצמו, כך שלא ניתן לו זמן להתכונן ואף לא להתייעץ עם עו”ד.
כמו כן, הוא טען כי השימוע היה מלאכותי, מה גם שהפיטורים עצמם לא היו מוצדקים.
הנתבעת טענה, בין היתר, כי דיווחי השעות הנוספות של התובע היו כוזבים. לגרסתה, בפועל היא שילמה לו את כל השכר עבור שעות אלה, אלא שמבחינה טכנית, בתלושי השכר שלו לא בוצע פיצול רישום השעות בין שכר יסוד לשעות נוספות.
בנוגע לפיטורים ולשימוע, נטען כי התובע פוטר עקב משבר אמון ולאחר שימוע כדין. לגרסת הנתבעת, הוא התגלה כעובד לא אמין, שדווח שעות כוזבות כאמור, צרך דלק ברכב החברה שלא לצרכי העבודה ואף מכר בסיטונאות סחורה בניגוד לנהלים, ואפילו המשיך בכך אחרי שהוזהר מספר פעמים.
לא הציגה ראיות
“הנתבעת לא הציגה בפנינו דוחות הנוכחות ולא ברור אם ניהלה פנקס בדבר שעות העבודה כנדרש ממנה. שכן חרף שניתנו לה הזדמנויות אין ספור להגיש ראיותיה היא נמנעה מלעשות כן במסגרת ההליך” הבהיר השופט יוחנן כהן.
כמו כן, לאחר שניתח את היקף עבודתו של התובע ושכרו הקובע, השופט ההגיע למסקנה כי הנתבעת ככל הנראה שילמה לתובע שכר כולל, ללא אבחנה שכר יסוד לבין שעות נוספות, דבר שנוגד את הוראות חוק הגנת השכר. במצב כזה, הבהיר השופט, רואים בסכום זה כשכר רגיל בלבד.
בהמשך פסק הדין, השופט קבע, בין השאר, כי הנתבעת לא פעלה על פי הכללים בכל הקשור לשימוע, וציין כי “במתן הודעה וזימון לשימוע יום אחד בלבד טרם השימוע עצמו יש כדי ללמד כי לא ניתנה לתובע הזדמנות אמיתית להיערך להשמעת טענותיו לקראת השימוע”.
השופט אף ציין כי הנתבעת לא הביאה ראיות בנוגע לסיבות שהובילו לפיטורי התובע, כך שנוצרו “נסיבות מעורפלות” סביב העניין.
בסופו של דבר, התביעה התקבלה. השופט חישב את זכויותיו השונות של התובע, ופסק לזכותו פיצויים בסך כ-143,700 שקל, מהם כ-110,000 שקל עבור שעות נוספות.
בנוסף, הנתבעת חויבה בהוצאות משפט בסך 15,000 שקל.
ב”כ התובע: עו”ד רועי גיל
ב”כ הנתבעת: עו”ד עדי ברנר
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
מאת: עורכת דין עופרה קוניין עוסקת בדיני עבודה
הכותבת לא ייצגה בתיק.
באדיבות אתר המשפט הישראלי “פסקדין”
סע”ש 2553-01-15
