בית הדין לעבודה בחיפה קיבל לפני כשבוע תביעת פיצויים שהגישה צעירה כבת 30 נגד שתי חברות העוסקות במכירות שלא קיבלו אותה לעבודה. החברות לא הצליחו להוכיח סיבה מהותית כלשהי לדחיית המועמדות של התובעת, ולכן נפסק כי הפלו אותה לרעה.
בתביעה שהוגשה לפני כשלוש שנים סיפרה התובעת כי בספטמבר 2013 ענתה למודעת “דרושים” שפרסמה חברת המכירות “צריכה ומיגון ישיר” וזומנה לראיון.
לאחר הפגישה המראיינת הודיעה לה כי התקבלה לעבודה אך לאחר מכן התחרטה ומסרה לה תשובה שלילית. לדברי התובעת, הסיבה לדחייה הייתה כי במהלך הריאיון היא יידעה את נציגת החברה כי היא בהריון.
התובעת הוסיפה כי הנציגה הפנתה אותה לחברת מכירות אחרת בשם “אור הקסם”. לדבריה, בשיחה הטלפונית עם נציגת “אור הקסם” היא זומנה להכשרה מקצועית אך לאחר מכן, כשציינה שהיא בהריון, הנציגה הודיעה לה כי אין אפשרות לקבל אותה מאחר שהיא “בחודש רביעי” והם “מחפשים אנשים לאורך זמן”.
התובעת טענה כי הסירוב לקבל אותה לעבודה נבע אך ורק מהריונה, ותבעה משתי החברות יחד פיצוי של 100,000 שקל בשל הפרת איסור ההפליה שבחוק שוויון הזדמנויות בעבודה.
הנתבעות הכחישו כי דחו את התובעת בשל הריונה. הן טענו כי הסיבה לכך שהתובעת לא התקבלה ל”מיגון וצריכה” הייתה כי באותו יום כבר התקבלה עובדת אחרת ולא היה מקום נוסף. נציגת “אור הקסם” העידה כי לא זכור לה שדחתה את התובעת בשל הריונה.
שתי הנתבעות טענו העובדה שהתובעת סיפרה בראיונות כי היא בהריון מעידה כי כל כוונתה הייתה לייצר עילת תביעה.
לא נדרשים כישורים מיוחדים
השופטת מיכל נעים דיבנר מבית הדין לעבודה בחיפה ציינה כי נציגת “מיגון וצריכה” הודתה שלתפקיד מוקדנית המכירות אליו התראיינה התובעת “לא נדרשים כישורים מיוחדים מלבד היכולת לענות לטלפון”. כמו כן, לאחר הפגישה הראשונה שנערכה לתובעת בחברה היא זומנה לפגישה נוספת והדבר מלמד על כך שנמצאה מתאימה לתפקיד.
בנסיבות אלה, כתבה השופטת, ההנחה היא שהתובעת הייתה כשירה לתפקיד ועל “מיגון וצריכה” להוכיח שהסיבה לדחייתה לא הייתה בשל ההיריון. השופטת קבעה כי הנתבעת לא הוכיחה זאת וטענתה כי מכסת העובדים כבר התמלאה לא גובתה בנתונים.
ביחס לנתבעת השנייה השופטת כתבה כי היא כלל לא פירטה מה הסיבה שהתובעת לא התקבלה. יתר על כן, שיחה בין בעלה של התובעת לבין נציגת “אור הקסם” הוקלטה ועולה ממנה בבירור כי סיבת הדחייה היא ההיריון.
השופטת הוסיפה כי עמדת הנתבעות לפיה העובדה שהתובעת חשפה את דבר הריונה מלמדת על חוסר תום לב משקפת בדיוק את המצב הלא רצוי בו ביקש המחוקק להילחם.
“המצב לו שואף החוק הישראלי ושואפת כל חברה נאורה, הוא שאישה תוכל לציין בראיון עבודה את הריונה, ללא חשש שבגינו לא תתקבל לעבודה. לאישה יש אינטרס לציין את דבר היותה בהריון בעת ראיון עבודה, בין היתר על מנת לוודא כי אין כל מניעה לבצע את העבודה הנדונה בהיותה בהריון”, כתבה השופטת.
בסופו של דבר השופטת קבעה כי הנתבעות הפלו את התובעת בשל הריונה וכי על שתיהן יחד לפצות אותה ב-50,000 שקל בתוספת שכ”ט עו”ד של 8,500 שקל והוצאות של 1,500 שקל.
ב”כ התובעת: עו”ד מורן בן יצחק
ב”כ הנתבעות: עו”ד ערן ברנט
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
מאת: עורך דין קוטי סודאי ממשרד סודאי את סודאי העוסק בדיני עבודה
הכותב לא ייצג בתיק
באדיבות: אתר המשפט הישראלי “פסקדין”
סע”ש 42565-10-13
