סכום שנטען כי קוזז משכר מבוטחת בעסק משפחתי כשכ”ד להוריה, הוכר חלקית בלבד, לעניין בסיס לתשלום דמי לידה.
ביום 9 ביולי 2016 דחה ביה”ד האזורי לעבודה (ב”ל 26074-05-14) באופן חלקי את תביעתה של סיון סלע סנדרס (להלן: “המבוטחת”) לקבלת דמי לידה בהתאם לתלושי שכר שקבלה בעסק משפחתי, אשר לא שיקפו העברות כספיות תואמות בפועל, כפי שיתואר.
תמצית עובדתית
ביום 13.7.2013 המבוטחת ילדה והגישה תביעה לדמי לידה.
לטענתה, טרם הלידה עבדה כמזכירה בעסק המשפחתי להדברה (ככל הנראה של הוריה) המתנהל מביתה, 5 ימים בשבוע, 8 שעות ביום, מיום 1.8.2012 ועד ליום 11.7.2013.
הוצגו: הסכם עבודה שעל פיו שכרה הסתכם בסך של 9,000 ₪ ברוטו לחודש וכן 12 תלושי שכר.
על פי הסכם השכר, משכרה קוזזו 5,500 ₪ עזרה של הוריה בדמי שכירות, 550 ₪ בגין דמי ועד ו-1,200 ₪ בגין אחזקת רכב וטלפון.
טרם עבודתה בעסק המשפחתי עבדה במשך 3 חודשים בעסק אחר, שם השתכרה כ-7,300 ₪ לחודש.
המוסד לביטוח לאומי (להלן: “המל”ל) לא חלק על עצם העובדה שהמבוטחת אכן עבדה וקבלה שכר, אלא העלה ספק כלפי גובה השכר לחישוב הגמלה.
המל”ל הודיע למבוטחת כי דמי הלידה ישולמו לפי בסיס המינימום בסך 4,300 ₪ וזאת עד לקבלת הוכחות על העברת שכר דירה, רכב והוצאות נוספות, מחשבון העסק לחשבון המבוטחת.
לטענת המבוטחת לא ניתן היה לספק דרישות המל”ל, כיוון שהסכומים הללו קוזזו משכרה.
דיון והחלטה
בין הצדדים אין מחלוקת בדבר קיומם של יחסי עובד ומעסיק.
ביהמ”ש נדרש לצורך שיש בהוכחה ברורה של התחשבנות כספית בעסקים משפחתיים על מנת לברר את גובה השכר האמיתי.
ביה”ד קובע כי באיזון בין עמדת המבוטחת לעמדת המל”ל בקשר לגובה השכר, יש לבחון רק מרכיבים שהמבוטחת הוכיחה בפועל, ולא לקבל את תלושי השכר והסכם העבודה שהציגה המבוטחת ככתבם וכלשונם.
במסגרת חקירתה של אם המבוטחת שנתנה תצהיר, עלה כי “העסק המשפחתי עבד בחוסר שקיפות מבחינה מיסויית”, לאור קיומן של כמה דירות “של” ההורים הרשומות על שם ילדיהם או אף על שם אחרים.
המבוטחת עצמה עברה מדירה לדירה גדולה יותר, שתיהן של ההורים. בתחילה שילמה שכ”ד לטענתה, ובהמשך “היה עניין של קיזוז…”.
האם שינתה גרסאותיה וטענה כי דמי השכירות ההוגנים בדירה הם 9,500 ₪.
ביה”ד קובע כי התנהלות ההשתכרות היא “שעטנז” של הכנסת עבודה ותמיכות ברמה המשפחתית, שאינן כלל הכנסה לעניין הפקודה.
לא הוכחו הפקדות במקביל להפקת התלושים, ולפי טענת המבוטחת נותרו לה כ-700 ₪ לחודש לאחר קיזוזים, שנתקבלו במזומן.
ביה”ד מקבל את עמדת המל”ל “בכל הנוגע לרמת ההוכחה הנדרשת לטוען לזכות בכספי ציבור כאשר זה אינו נדרש בפועל לגמול אותו הוא מקבל בלאו הכי. תכלית תשלום דמי הלידה הוא תשלום למבוטחת שעבדה, ואשר לרגל ההריון או הלידה נכרת מקור פרנסתה ואין היא עובדת יותר או עוסקת במשלח ידה”.
לאור העובדה כי המל”ל לא חלק על קיומם של יחסי עובד ומעסיק והסכים לשלם גמלה לפי שכר המינימום, החליט ביה”ד לקבוע שכר הולם בהתאם לדמי שכירות ממוצעים בסביבת הדירה הרלוונטית בסך של 6,000 ₪ לחודש, ובתוספת דמי הוועד, וקבע את שכרה לעניין הגמלה בסך של 6,550 ₪ לחודש.
הארות ותובנות
1. בעסק משפחתי, בדיקת המל”ל היא קפדנית, ובצדק. אי לכך ראוי לנהל ההשתכרות כמו בעסק שאינו משפחתי. ככל שיש תמיכות או איזונים משפחתיים, ראוי שהללו יהיו בנפרד מתשלום השכר הראוי והמתועד.
2. זהו פס”ד שני בתוך שבוע אשר פורסם בציבור כי בית משפט מצביע על “אי שקיפות” או חשד להעלמת דיווחים והכנסות מהותיים בעניין דירות מגורים. בפסה”ד האחר שפורסם בעיתונות, ואשר עניינו כלל אינו בדיני מיסים אלא בדיני נזיקין, ביקש השופט מהנהלת בתי המשפט להעביר הפסק לידיעת רשות המיסים, באשר עלה מעדותו של התובע שם כי הוא בעל 30 דירות מגורים בת”א אשר שכר הדירה החודשי הכולל מהן הוא לטענתו 30,000 ₪ !!!, וגם זה מדווח רק בערך.
לאור העובדה כי תופעות אלו פוגעות בכלל הציבור שומר החוק, אנו קוראים מכאן לרשות המיסים, לתאם עמדות עם הנהלת בתי המשפט, כך שתקבל ממנה דיווח שוטף על כל חשד לאי דיווח מהותי של הכנסות או רכוש, כחוק.
נכתב ע”י רו”ח אורנה צח (גלרט), מר חיים חיטמן ורו”ח (משפטן) ישי חיבה.
ממיזם הביטוח הלאומי, של משרד ארצי, חיבה את אלמקייס – פתרונות מיסוי
עם רו”ח אורנה צח (גלרט), העומד לרשותכם לייעוץ בנושא האמור.
