חברה בקרת איכות בענף הבנייה פיטרה עובד שנפצע ושכב בבית, כיוון שכבר “אין מה לעשות איתו”. שופטת ביה”ד לעבודה בחיפה קבעה כי החברה פעלה בחוסר תום לב, כשהזדרזה לפטר.
העובד הועסק החל משנת 2009 כעורך בדיקות בטון בסניף קריית ביאליק של חברת “איזוטופ”, העוסקת בבדיקות התאמה לתקן ובקרת איכות, בעיקר בתחומי הבנייה והתשתיות. עבודתו הייתה פיזית, שכרו היה 4,550 שקל לחודש.
באוגוסט 2013 הוא נפצע בתאונת עבודה וסבל ממוגבלות פיזית לאורך זמן. כחודש וחצי לאחר מכן, בעודו פצוע בבית ומקבל דמי פגיעה מהמוסד ביטוח לאומי, הוא פוטר לאחר שהתברר לחברה כי אינו יודע מתי יהיה מסוגל לשוב לעבודה.
בעקבות פיטוריו הגיש העובד תביעה בבית הדין לעבודה בחיפה.
הוא סיפר כי בעודו שוכב בבית, זימנה אותו המזכירה של הבוס ל”שיחה” עם המנהל. לטענתו, בשום שלב לא נאמר לו שלמעשה מדובר בשימוע. הוא חשב שהמנהל רוצה לשאול לשלומו.
בדיעבד, טען התובע, הוא הוזמן לשיחה כדי לברר מתי הוא מסיים את תקופת אי הכושר, משלא הייתה לו תשובה – הוא פוטר. “בסיום השיחה הודיע לי המנהל כי אם כך, הרי ש’אין מה לעשות איתי’ ואני מפוטר”, טען התובע.
לטענתו, לא הייתה הצדקה לפטר אותו, מה גם שהנתבעת לא בדקה את האפשרות לשלב אותו בעבודה אחרת מתאימה אחרת למשך תקופת מוגבלותו.
הנתבעת טענה, בין היתר, כי התובע פוטר כי שהה בבית זמן רב, והיה צריך להחליף אותו. לשיטתה, הנסיבות בהן איבד התובע את כושרו לבצע תפקידו, בין אם באופן קבוע או זמני, אינן מעניקות לו חסינות מפני פיטורים – תוצאה שתהיה אבסורדית ומרחיקת לכת.
הנתבעת הוסיפה שפיטרה את התובע עקב סיבה מוצדקת ולגיטימית ושילמה לו את מלוא זכויותיו בקשר עם פיטוריו.
בנוגע לשימוע, נטען כי התובע הוזמן לשיחת השימוע על ידי מנהלו (שלימים נפטר ולכן לא העיד במשפט), שהסביר לתובע מפורשות כי הוא מוזמן לשיחת שימוע לעניין פיטוריו.
איפה המזכירה?
השופטת אילת שומרוני-ברנשטיין קבעה שפיטורי התובע היו שלא כדין. “כאשר מזמינים עובד לשימוע יש להבהיר לו כי מדובר בישיבת שימוע לפני פיטורים וכן להבהיר לו את הסיבות מדוע מבקשים לפטרו”, הבהירה השופטת.
השופטת קיבלה את גרסת התובע, שלפיה הוא לא ידע שהוא מוזמן לשימוע וכי יש כוונה לסיים את עבודתו. אילו הנתבעת הייתה רוצה להפריך טענה זו, היא הייתה צריכה להביא את המזכירה להעיד, הבהירה השופטת.
לגבי הפיטורים עצמם, השופטת הבהירה שאמנם מותר לפטר עובד שנפגע ואינו יכול לעובד יותר, אולם השופטת סברה כי במקרה הזה הנתבעת הפרה את חובת תום הלב שלה, בכך שהזדרזה לפטר את התובע ולא המתינה לפחות במהלך התקופה שבה קיבל דמי פגיעה.
בנוסף, השופטת קבעה כי הפיטורים נוגדים גם את חוק שיוויון לאנשים עם מוגבלויות. “התובע נכנס להגדרה של ‘אדם עם מוגבלות’ – שכן קיימת לו לקות פיזית זמנית אשר מגבילה אותו לבצע את עבודתו ומגבילה אותו בתחום הנשיאה”, כתבה השופטת.
בסופו של דבר, השופטת פסקה לתובע פיצויים בסך 47,300 שקל, מהם 27,300 עבור פיטורים שלא כדין, ו-20,000 בגין פיטורים בניגוד להוראות חוק שוויון הזדמנויות לאנשים עם מוגבלות.
בנוגע לסכום הפיצוי, הושפטת לקחה בחשבון שהתובע קיבל קצבה מביטוח לאומי לאחר פיטוריו (דמי פגיעה וקצבת נכות).
הנתבעת אף חויבה בהוצאות המשפט של התובע בסך 8,000 שקל.
ב”כ התובע: עו”ד הדר פלד-טל
ב”כ הנתבעת: עו”ד דוד רבל
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
מאת: עורך דין נדב אבידור עוסק בדיני עבודה
** הכותב לא ייצג בתיק.
באדיבות: אתר המשפט הישראלי “פסקדין”
סע”ש 25501-04-14
