חברה מסרה לעובדת הסכם העסקה שהעניק לה עמלות מכירה גבוהות ביותר. העובדת חתמה על ההסכם, ואילו החברה הטביעה את חותמתה, ללא חתימות המנהלים. לאחר מכן היא טענה שההסכם אינו מחייב אותה. בית הדין לעבודה בתל-אביב קבע לאחרונה: חד משמעית – מחייב.
העובדת הועסקה במשך כשלושה חודשים במהלך שנת 2012, שבסופם פוטרה. בתביעה שהגישה בבית הדין לעבודה, היא הציגה, בין היתר, את הסכם העבודה, שלפיו היא זכאית לעמלות בגובה 1% עד למחזור של שלושה מיליון שקל.
מנגד, מנכ”ל החברה טען, בין השאר, כי ההסכם אינו חתום, כיוון שלא מופיעות על גביו חתימות.
כמו כן, הוא טען כי החברה לא התכוונה ליישם את ההוראה בדבר העמלות, “לא לפי מה שהתכוון המשורר”, כלשונו. לטענתו, כוונת החברה הייתה לשלם לתובעת עמלות בסיס רק על המכירות שלה.
בנוסף, לטענתו, בשלושת החודשים הראשונים לעבודת התובעת, הנתבעת לא פעלה על פי ההסכם אלא על פי “הסכם אחיד” אחר.
“איננו מעניינה של התובעת”
השופטת ד”ר אריאלה גילצר-כץ קבעה כי הנתבעת הייתה חייבת לשלם לתובעת עמלות מכירות כפי שהתחייבה בהסכם: בונוס בגובה של 1%-2.5% על פי היקף המכירות. לפי ההסכם, מחזור הנתבעת נקבע על פי כל ההפקדות שנעשו לבנק מהכנסות הנתבעת, לאו דווקא ממכירותיה של התובעת.
השופטת סברה שעדות המנכ”ל הייתה תמוהה ומיתממת. תחילה טען שאינו מכיר את ההסכם ואחר כך שינה את תשובתו והודה שההסכם נמסר לתובעת והחברה הטביעה את חותמתה.
“אכן ההסכם אינו נושא חתימה של מורשה חתימה או מנהל הנתבעת אולם זה איננו מעניינה של התובעת, שכן היא החלה לעבוד ולא נשמעה כל טענה בעניין זה… הנתבעת לא טענה שהיא לא זו שהטביעה את החותמת. לכן, הנתבעת מושתקת כעת מלטעון טענה בדבר היעדר חתימה של המנהלים או של מורשה חתימה”, קבעה השופטת.
כמו כן, השופטת הבהירה כי אותו “הסכם אחיד” שהזכיר המנכ”ל, לא צורף – לא לכתב ההגנה ולא לתצהירים.
“הנתבעת נטלה על עצמה סיכון מאחר שסברה והאמינה, ככל הנראה, כי עבודת התובעת תצדיק תגמול כפי שנקבע בהסכם. הנתבעת אף לא שלחה הודעת ביטול של החוזה על פי חוק החוזים”, הוסיפה השופטת.
התובעת ביצעה אומדן של נתוני מחזור המכירות, בשל חוסר נתונים, ותבעה עמלות בסך של 177,000 שקל. בהקשר זה השופטת מתחה ביקורת על כך שהנתבעת העבירה לתובעת רק חלק מהמידע בנושא, למרות החלטת בית משפט, שהורה על גילוי מסמכים.
בנוסף, השופטת ציינה כי “חוסר תום ליבה של הנתבעת התבטא בכך שאף לא שילמה לתובעת את זכויותיה”, שכן אפילו את עמלות הבסיס שהנתבעת הודתה שהתחייבה לשלם היא לא שילמה לתובעת, ואף לא הפרישה לה כספים לפנסיה.
לפיכך, ועל דרך הערכה מסוימת, השופטת חייבה את הנתבעת לשלם לנתבעת עמלות בסך 160,000 שקל, וכן פיצויים בגין אי הפרשה לפנסיה בסך 6,000 שקל. בנוסף הוטל על הנתבעת לשלם שכ”ט עו”ד והוצאות משפט בסך 17,000 שקל.
על פניו, בצדק קבע בית הדין כי הסכם החתום בחותמת מחייב את החברה גם בהיעדר חתימות מורשי החתימה, שכן החברה לא טענה שזו אינה החותמת שלה. משכך, ברור שיש לקיים את הוראות ההסכם. טענה בנוסח “לא כדאי לי לשלם לעובדת חדשה מאות אלפי שקלים” מהווה טענה ב”כדאיות העסקה”, שאינה מצדיקה את ביטול ההסכם.
ב”כ התובעת: עו”ד אורי אליאב
ב”כ הנתבעת: עו”ד יוסף משה אשור
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
מאת: עורך דין יעקב לביא, העוסק בדיני עבודה (הכותב לא ייצג בתיק).
באדיבות: אתר המשפט הישראלי “פסקדין”
סע”ש 22124-12-13 אורית בשירי נ’ צים אנרגיה סולארית בע”מ
