עורכת דין מהלשכה המשפטית של “בזק” פוטרה בתחילת 2011 לאחר כ-16 שנות עבודה. החברה טענה כי עבודתה לא היתה מקצועית והתעורר משבר אמון בינה לבין מנהלה. השופט קבע כי האשמות אלה לא הוכחו כראוי ופסק לתובעת פיצוי על פיטורים שלא כדין ועגמת נפש.
בתביעה שהוגשה לפני כחמש שנים סיפרה התובעת כי היא מועסקת ב”בזק” בתפקידים שונים מזה כ-16 שנה.
בינואר 2011 היא קיבלה במפתיע מכתב זימון לשימוע בו נאמר לה שהחברה שוקלת לפטרה מכיוון שהיא אינה ממלאת אחר הנחיות הממונים עליה, יחסי האנוש שלה לקויים ויכולותיה המקצועיות אינן משביעות רצון.
התובעת הוסיפה כי בסמוך למועד השימוע חשה ברע ואושפזה, ומי שייצג אותה היו בעלה ובא כוחה. לאחר השימוע היא קיבלה מכתב פיטורים והתבקשה לעזוב את מקום העבודה לאלתר.
לטענת התובעת, היא פוטרה ללא הכנה או התראה מוקדמת, ממניעים פסולים ועל אף כישוריה, ניסיונה ועמידה ביעדים שהוצבו לה.
התובעת הוסיפה כי השימוע שנערך לה היה “למראית עין” כשההחלטה לפטרה הייתה כבר סופית.
עוד לדבריה, קיים “חשש כבד” שההחלטה לפטרה נבעה מהעובדה שילדה שני ילדים בהפרש של שנתיים ונעדרה מעבודתה בשל חופשות הלידה.
התובעת סיכמה כי התנהלות הנתבעת פגעה בכבודה “כאדם וכעובדת” עד כדי כך שנזקקה לטיפול רפואי. היא דרשה כי הנתבעת תשיב אותה לתפקידה או תפצה אותה על “פיטוריה השרירותיים והפוגעניים”.
“בזק” הסבירה כי החליטה לפטר את התובעת לאחר שמנהלה, ראש הלשכה המשפטית, הגיע למסקנה שהוא לא יכול לתת בה אמון, בפן האישי והמקצועי.
הנתבעת דחתה את הטענה כי הפיטורים קשורים להריונותיה של התובעת וטענה כי “בזק” מעסיקה אלפי עובדות שהן אימהות לילדים.
הנתבעת הוסיפה כי במשך תקופת עבודתה הארוכה שלושה ממנהליה של התובעת ביקשו לפטרה עקב אי שביעות רצון מתפקודה. לדבריה, התובעת לא הייתה עצמאית בעבודתה, לא ניצלה את זמנה כראוי והפכה מחלוקות מקצועיות לסכסוכים אישיים.
ציון גבוה מהממוצע
השופט אורן שגב מבית הדין לעבודה בתל אביב לא שוכנע שהנימוקים שצוינו במכתב הזימון לשימוע הם שהיו בבסיס ההחלטה לפטר את התובעת.
השופט ציין כי מנהל הנתבעת לא הצליח להציג מקרים בהם פעלה “בניגוד להנחיותיו”. כמו כן, מהמסמכים המעטים שצירפה הנתבעת עולה כי בסקר שביעות רצון שנערך בשנה שלפני פיטוריה קיבלה התובעת ציון גבוה מהציון הממוצע בלשכה המשפטית.
עוד הוכח כי התובעת קיבלה בעבר מענק מצוינות מיוחד על תרומתה לארגון והנתבעת לא פירטה מה השינוי שחל בעבודתה ושבגינו היא אינה עומדת עוד ב”דרישות המצוינות”.
השופט הוסיף כי יש קושי להצדקת הפיטורים מכיוון שאין תיעוד “מזמן אמת” ביחס לתפקודה והמסמך הראשון בו יש תלונות על תפקודה של התובעת הוא הזימון לשימוע.
השופט הדגיש כי אין ספק שלמעסיק זכות לפטר עובד שהוא אינו מרוצה מעבודתו אך גם חלה עליו חובה לנהוג בתום לב כלפי העובד ולהציג הוכחות ל”אי ההתאמה” שלו לתפקיד. הדברים נכונים במיוחד כשמדובר בגוף מעין ציבורי.
עוד כתב השופט כי לגישתו לא מדובר במקרה המצדיק אכיפת חוזה העבודה אך כן מגיע לתובעת פיצוי על הפיטורים הלא מוצדקים. לתובעת נפסקו 143,100 שקל בתוספת הוצאות ושכ”ט עו”ד של 20,000 שקל.
ב”כ התובעת: עו”ד מאיר אבירם
ב”כ הנתבע: עו”ד נחום פיינברג
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
מאת: עורך דין שי אדרי ממשרד הלפגוט, אדרי ושות’, העוסק בדיני עבודה (הכותב לא ייצג בתיק).
באדיבות: אתר המשפט הישראלי “פסקדין”
ס”ע 5555-05-11 ת.ר.ש. נ’ “בזק”-החברה הישראלית לתקשורת בע”מ
