מנהלת כספים בחברת “הפניקס גמל” פוטרה בשנת 2009, כשהייתה בחופשת הלידה, ותבעה פיצויים. ביה”ד לעבודה קבע: הפיטורים היו ענייניים וכל השכר שולם. תביעתה הנגדית של החברה התקבלה והעובדת חוייבה להחזיר את הלוואה.
התובעת עבדה כחשבת ומנהלת כספים בחברה במשך שלוש בשנים 2007-2010. בשנת 2008 ביקשה החברה לפטר את אותה וזימנה אותה לשימוע. כשהודיעה שהיא בטיפולי פוריות, חזרה בה החברה מכוונתה. מספר חודשים לאחר מכן היא זומנה לשימוע נוסף. הפעם היא הודיעה שהיא בהריון, ושוב השעתה החברה את החלטתה.
לאחר שהרתה היא זומנה לשימוע שלישי, שבעקבותיו שלחה אליה החברה מכתב “סיום עבודה”, בו נכתב כי הפיטורים יכנסו לתוקף רק לאחר הלידה.
בשנת 2013 היא הגישה תביעה בבית-הדין לעבודה בתל-אביב. התובעת טענה שהיא פוטרה כיוון שביקשה לשאול שאלות ולחשוף שחיתויות, וסירבה לשמש חותמת גומי לדוחות כספיים ערוכים של קרנות פנסיה.
היא תבעה פיצויים רבים, בין השאר בגין פיטורים שלא כדין, הפרת חוק עבודת נשים, פיצוי על פי חוק הגנה על עובדים חושפי שחיתויות, ופיצוי על פי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה.
הנתבעת טענה שהתובעת פוטרה ממניעים ענייניים, שלושה מנכ”לים שונים היו בדעה כי התובעת היא עובדת בעייתית, לא מקצועית ובלתי אמינה.
הנתבעת הוסיפה, בין השאר, כי לא פיטרה את התובעת מוקדם יותר בשל התחשבות בתובעת ובעובדה שהיא חלתה בסרטן, עברה טיפולי פוריות ולאחר מכן נכנסה להריון.
בנוסף לטענותיה, הנתבעת הגישה תביעה נגדית על סך כ-92,000 שקל בגין הלוואה שנטלה התובעת.
פעלה בהוגנות
“שוכנעתי כי הנתבעת לא “ביקשה” מהתובעת “לערוך” את הדיווחים של חברת הפניקס פנסיה. הנתבעת לא ביקשה מהתובעת לבצע רישומים כוזבים במסמכים”, כתבה השופטת ד”ר אריאלה גילצר-כץ.
בנוגע לסיבת הפיטורים, לאחר שעברה על כל המסמכים הרלוונטיים ושמעה את כלל העדויות, הבהירה השופטת: “הנתבעת סיימה את העסקתה של התובעת הן בשל חוסר שביעות רצון מהתובעת ותפקודה הבעייתי, לרבות הוצאת מסמכים שלא ברשות, והן בשל מיזוג הפניקס גמל והפניקס פנסיה”.
השופטת הבהירה כי אמנם יש להחזיר עובדת שסיימה את חופשת הלידה לעבודה, אולם כשעובדת עלולה לגרום לנזקים למעסיקתהּ, אינטרס המעסיק גובר על זכותה של התובעת לעבודה בפועל, ובלבד שלא קופחה זכותה לתשלום שכר עבודה בתקופה המוגנת.
כמו כן, השופטת התחשבה בכך שמדובר בחברה ציבורית שנסחרת בבורסה, ועליה לנהוג בזהירות מוגברת בענייניה הכספיים. לכן כשמתגלים אי-סדרים בעבודת מנהלת הכספים, חובה עליה להפסיק עבודתה ואף לא להשיבה לעבודה בתקופה המוגנת.
הנתבעת לא הגישה בקשה לקבלת היתר לפיטוריה של התובעת, שנעשו בתקופה המוגנת על-פי חוק, ולא אפשרה לה לחזור לעבודה לאחר חופשת הלידה. אבל לא היה בכך טעם, הסבירה השופטת, שהרי הנתבעת שילמה לתובעת את שכרה בכל אותה תקופה.
עוד נכתב כי “פיטוריה של התובעת נעשו לאחר קיום שלושה שימועים ולאחר שנשמעו מלוא טענותיה של התובעת, הן מפי התובעת והן באמצעות ב”כ”. משכך, השופטת התרשמה שנתבעת פעלה בהוגנות כלפי את התובעת, ודחתה את התביעה על כל מרכיביה.
בנוגע לתביעה הנגדית התוצאה הייתה שונה – השופטת קבעה שהתובעת צריכה להחזיר את ההלוואות שנטלה מהנתבעת, וללא קשר לקרן הפנסיה שלה.
לפיכך, בסיכומו של דבר התביעה נדחתה ואילו התביעה הנגדית התקבלה. השופטת חייבה את התובעת לשלם לנתבעת כ-92,000 שקל, בתוספת ריבית והצמדה. עוד נקבע כי התובעת תשלם לנתבעים הוצאות משפט ושכ”ט עו”ד בסך 34,250 שקל.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
ס”ע 22128-03-12 נאוה סירטו נ’ הפניקס גמל בע”מ ואח’
מאת: עורך דין הילל בבייב עוסק בדיני עבודה
באדיבות: אתר המשפט הישראלי “פסקדין”
