לאחר 11 שנות עבודה, החליטה עיריית יבנה לסיים את עבודתו של הפקח, בשל יחסי עבודה עכורים עם כמה מחבריו לעבודה. לאחרונה קבע בית הדין לעבודה שפיטורי הפקח נערכו שלא כדין.
החל משנת 2000 החל האיש לעבוד כפקח לילה בעיר יבנה. במהלך השנים, האיש – שבתחילת דרכו בתפקיד הועסק על ידי חברות קבלן – אף נקלט כעובד עירייה.
עם זאת, לאחר 11 שנים בתפקיד, ועל רקע יחסיו העכורים עם מספר עובדים, החליטה העירייה לסיים את תפקידו, אך סירבה לשלם לו פיצויים, בטענה שנסיבות פיטוריו אינן מצדיקות זאת.
העובד החליט לפנות לעזרתו של בית הדין לעבודה בתל אביב, וביקש לחייב את עיריית יבנה לשלם פיצויי פיטורים, שלדבריו נערכו שלא כדין. כמו כן, התובע ביקש פיצוי בסך 50,000 שקל, בטענה שהעירייה פגעה בשמו הטוב.
התובע טען כי לפני פיטוריו הותקף פיזית על ידי פקח אחר, המקורב לממונה הישיר שלו. לדבריו, לאחר אותה תקרית אלימה, הוא זומן לשימוע, שנערך ללא נציג ועד העובדים של העירייה, ושבמהלכו הועלו נגדו טענות לפיהן הוא מטריד את ראש הצוות שלו, אינו לובש מדים בזמן העבודה, ואינו מקשיב למנהליו.
בסופו של דבר, סיפר התובע כי בשימוע נוסף שנערך לו, הוצע לו לעבור לעבוד במשמרות בוקר, ומשסירב – פוטר כעבור כמה ימים.
העירייה טענה שהתובע פוטר מסיבות מקצועיות בלבד. לטענתה, התובע אינו זכאי לפיצויי פיטורים, מכיוון שהפר את תנאי העסקתו כאשר ישן מספר פעמים בזמן תפקידו, נהג באופן בלתי הולם כלפי תושבים, ופעל בחוסר יושר כאשר הסתיר את העובדה שיש לו רישום פלילי.
כמו כן, העירייה ציינה כי נתנה לו הזדמנות לחזור לעבודתו, אך נאלצה לפטר אותו פעם נוספת עקב התנהגותו.
התושבים לא התלוננו
השופטת עידית איצקוביץ התרשמה כי היחסים בין התובע ליתר הפקחים אכן היו עכורים, במידה כזו בה אכן אין טעם להחזירו לעבודה. השופטת אף קיבלה את טענת הנתבעת, שלפיה התובע נהג לישון במהלך משמרות.
כמו כן, השופטת ציינה שהתובע כלל לא הוכיח שהנתבעת פגעה בשמו הטוב, ודחתה את תביעתו לקבלת פיצויים בגין לשון הרע.
עם זאת, השופטת השתכנעה שגם פקחים אחרים ישנו במהלך משמרות, כאשר הייתה מעין “הסכמה שבשתיקה”: אחד הפקחים יישאר ער, בזמן שהשני ינמנם לזמן מסוים. כלומר, הסבירה השופטת, התנהגותו של התובע לא הייתה חריגה.
בנוסף, השופטת הבהירה כי העירייה לא הוכיחה שתושבים התלוננו על התובע, מה גם שלא הוכח שעבירה פלילית (שהתברר שביצע כקטין), הייתה משפיעה על סיכוייו להתקבל לעבודתו.
מכאן, השופטת הדגישה כי חרף העובדה שהנתבעת פעלה כדין כאשר הזמינה את התובע לשימוע, היה עליה לקבל את הסכמת ועד העובדים לפיטורו.
על כן, בהתחשב בכך שמספר טענות של העירייה נגד התובע כלל לא הוכחו, השופטת קבעה שהתובע פוטר בניגוד לדין.
לפיכך, השופטת הורתה לעירייה לשלם לתובע פיצויי פיטורים בסך 75,852 שקל, בתוספת הוצאות משפט ושכ”ט עו”ד בסך של 7,500 שקל.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
ס”ע 35305-04-12 ראובן (דהרי) הדר נ’ עיריית יבנה
מאת: עורכת דין מיכל מסורי עוסקת בדיני עבודה.
באדיבות: אתר המשפט הישראלי “פסקדין”
