שלוש עובדות קטינות, שהועסקו על ידי גדי חפר, בדרן ילדים, תבעו אותו על הטרדה מינית מילולית. לאחת מהן נפסקו פיצויים בסך 10,000 ₪ ואילו לאחרת נפסקו פיצויים בסך 7,000 ₪. בנוסף, נפסקו לשתיים מהן פיצויים בגין רכיבי שכר ויחסי עבודה.
התביעה נוגעת לשלוש קטינות שהועסקו על-ידי גדי חפר, בדרן ילדים, המוכר בכינויו “דאנסי גדי” כרקדניות במופע.
במהלך וגם טרם תחילת העסקתן על ידו, ניהל חפר שיחות עם התובעות בטלפון ודרך הפייסבוק, בהן החמיא למראה החיצוני שלהן ושאל אותן שאלות אינטימיות הנוגעות לגופן וליחסיהן האישיים עם בני זוגן. בין השאר, שאל הנתבע את התובעות 1 ו-3 למידת חזייתן (לטענת הנתבע שנסתרה, על מנת להתאים להן בגדים לצורכי ההופעה) ואם הן מקיימות יחסים עם בני זוגן. תוך שעשה כן, ביקש מהן שלא לחשוף את תוכנן של שיחות אלה לבני זוגן.
הנתבע טען, כי אמירותיו נועדו להעלות את בטחונן העצמי של התובעות, ולשפר את עמידתן מול קהל.
על-פי בית הדין, אין לראות במחמאה גרידא הטרדה, וודאי שלא מינית, אך עם זאת התדירות הגבוהה בה החמיא הנתבע לתובעת 1, כמו גם פניותיו אל התובעות 1 ו-3 באמירות החורגות מן המקובל ביחסי עבודה, כן מכניסות את שיחותיו עימן לגדר הטרדה מינית מילולית אסורה, בהתאם לס’ 3(א)(4) לחוק למניעת הטרדה מינית.
בית הדין הוסיף, כי לטעמו אין מדובר רק בתחושות הסובייקטיביות של התובעות 1 ו-3 הקובעות את גבולות ההטרדה המינית, אלא שבעצם ניהול שיחה עם עובדת בנושאים כגון אלה, קיים פסול הראוי לגינוי.
אי לכך, נקבע לתובעת 1 פיצוי ללא הוכחת נזק, בגובה של 10,000 ₪, ולתובעת 3 פיצוי בגובה 7,000 ₪.
לצורך חישוב הפיצוי נלקחו בחשבון כלל נסיבות המקרה, ובתוך כך השעות המאוחרות בהן התנהלו השיחות, פער הגילאים, היותן של התובעות קטינות בעת קרות האירועים, פרק הזמן הקצר של ההתרחשויות ועובדת טרם העסקתה בפועל של התובעת 3, כמו גם הימצאות ההתבטאויות ברף הנמוך של מקרי ההטרדה על רקע מיני. (יצויין, כי לעניינה של העסקתה של התובעת 3 נקבע, כי התקיימו בינה לבין הנתבע יחסי עבודה, על-אף שטרם הועסקה על-ידו בפועל. זאת, לאור הודעה ששלח לה אחרי שראיין אותה, וממנה עולה כי היא התקבלה אל הצוות שלו.)
לגבי שיחותיו של הנתבע עם התובעת 2, קבע בית הדין כי הן לא הגיעו לכדי הטרדה מינית מילולית.
בנוסף לכך, נפסקו לתובעות 1 ו-2 פיצויים נוספים בגין רכיבי שכר ויחסי עבודה.
אנו סוברות כי סכומי הפיצוי הנמוכים שנפסקו אינם משקפים את שאט הנפש שעל בתי הדין להפגין אל מול הטרדה מינית בוטה של מעסיק מבוגר אל מול עובדות קטינות. אף הרטוריקה המכנה התייחסויות מיניות אסורות “מחמאות” מבטאת הלך רוח חברתי המסרב להפנים כי הטרדה מינית אינה מחמאה וכי היא התנהגות שאינה רצויה, אשר בנסיבות המדוברות המחוקק קבע שאף אין צורך כי העובדת תביע התנגדותה לה, לצורך הגדרתה כהטרדה מינית. מדובר בפסק דין המדגים כיצד אף במקרה של קבלת התביעה, בפועל משודר יחס של קלות ראש מצד בית-הדין להתבטאויות של מעסיק, המנצל את מעמדו כמעסיק של נערות קטינות, לצורך מילוי תאוותיו המיניות, תוך חשיפת הנערות לאמירות פוגעות, ומבלי שניתנת התייחסות מספקת לסכנות הממשיות הטמונות באמירות אלה.
נוסיף, כי בפסק-הדין מוזכר כי הנתבע הזמין את התובעות לישון בביתו, על מנת להקל על הגעתן להופעה, שהתחילה מוקדם בבוקר. על-אף סירובן של התובעות, הנתבע הפעיל עליהן לחצים ומניפולציות, שכן להיענות להזמנתו זו. בית-הדין קבע, כי בהילקח כלל הנסיבות בחשבון, אין לראות בהזמנה זו הטרדה מינית כהגדרת החוק, על-אף שאין ספק כי היא גרמה לתובעות חוסר נוחות. קביעה זו התבססה על כך שבית-הדין האמין לנתבע כשטען שהצעתו היתה פרקטית, נבעה מצורך אובייקטיבי, וכי כל כוונותיו היו להקל על התובעות.
עמדתו הסלחנית של בית-הדין ביחס להצעה זו תמוהה בעינינו, כאשר מדובר בסוג הצדדים ובסוג היחסים ביניהם. זאת, במיוחד שעה שכבר בפסק-הדין עצמו נכתב ביחס לאמירות הנתבע כי הן “חורגות מן המקובל ביחסי העבודה”. האם אין לראות בהזמנת הנתבע את התובעות ללון בביתו הצעה החורגת מן המקובל ביחסי עבודה, ואפילו מקל-וחומר, ועל רקע כלל נסיבות המקרה?
הבהרה: המידע באתר הינו מידע כללי בלבד ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית ו/או תחליף להם ו/או המלצה לנקיטת אמצעים ו/או הימנעות מהם. המחברת אינה נושאת באחריות כשלהי כלפי הקורא/ת. הקורא/ת נדרש/ת לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים. כל הסתמכות על האמור לעיל הינה באחריות המסתמך/ת ועל דעתו/ה בלבד
מאת: קרן בר יהודה, עו”ד ונוטריון.
הכותבת שמשה בעבר כיועצת משפטית למרכז סיוע לנפגעות אונס ותקיפה מינית בירושלים, מייצגת נפגעות הטרדה מינית, מייעצת ומלווה מעסיקים בתחום הטיפול בנושאי הטרדה מינית ומנחה קורסים לאחראיות על הטרדה מינית במקומות עבודה. הכותבת מנהלת את הפורום לייעוץ משפטי של אתר “מקום” לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית.
פסק דין בעניין ע. ר. ואח’ נ’ גדי חפר
