שופטת בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב לא השתכנעה שבאותה תקופה העובדת המתלוננת אכן הועסקה בגן. בפסק הדין פירטה השופטת שורה של סתירות ועדויות לא עקביות מצד המתלוננת.
נגד הגננת הוגש לפני כשנתיים כתב אישום בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, בגין עבירות של אי מסירת תלושי שכר לעובד לפי חוק הגנת השכר.
על פי כתב האישום, הנאשמת במשך כשבעה חודשים בשנת 2010 – מינואר ועל יולי – העסיקה אם ובתה כסייעות, מבלי שמסרה לבת תלושי שכר.
המדינה טענה שהיא הוכיחה את כל יסודות העבירה, כשעדות העובדת בפני בית הדין הייתה קוהרנטית ותאמה את עדותה בפני חוקר התמ”ת, ואף נתמכה בעדויותיהן של העובדת ואמה, ואף של אחת האמהות לילדי הגן.
כמו כן, המדינה הגישה בין היתר תמונות מחזור משנים קודמות, שבהן נראית העובדת בגן.
מן הצד השני, הנאשמת טענה שיש לזכות אותה, כיוון שהעובדות לא הוכחו, ובטח שלא מעל לכל ספק סביר.
העניין נגע לעובדות ולזמנים. הנאשמת טענה כי שהעסיקה את העובדת החל מספטמבר 2010 אולם כפרה באישום שלפיו העסיקה את העובדת לפני כן.
תמונות זה לא מספיק
השופטת שרון אלקיים זיכתה את הנאשמת, בעיקר מאחר שהגיעה למסקנה כי לא הוכח שבין הנאשמת לבין העובדת – “המתלוננת” התקיימו יחסי עובד-מעסיק בתקופה אליה התייחס כתב האישום.
השופטת הצביעה על סתירות בגרסאות של המתלוננת ואמה, שלא עלו בקנה אחד עם מספר השעות שנרשמו בדוחות וביומן.
למשל, מהעדויות של האם ושל הבת לא היה ברור אם השכר התקבל במזומן או בתשלום חודשי אחר או במועדים שונים.
בנוסף, מעדותה של הבת – “המתלוננת” בהליך – ומהשוואה לעדות שמסרה לפני כן לחוקר ממשרד התמ”ת, השופטת התרשמה שבכלל לא ברור אם בינואר-פברואר 2010 היא עבדה בגן, או שמא במעדניה, בגן אחר, או שכלל לא עבדה.
כמו כן, השופטת לא השתכנעה מאותן תמונות שצירפה המדינה, והבהירה כי “לאור עדויות הצדדים כי שררה ביניהן מערכת יחסים קרובה וחמה, ניתן לייחס את הופעת המתלוננת בתמונות למערכת יחסים זו ולא להיותה עובדת דווקא”.
השופטת הוסיפה כי המדינה לא הביאה לעדות אף אחד מהורי הילדים ששהו בגן בתקופה הרלוונטית לכתב האישום, למעט עדות של אותה אם אחת, שגם בעדותה התגלו סתירות, מה עוד שהיא הייתה מקורבת למתלוננת.
לעומת זאת, המשיכה השופטת, הנאשמת הביאה לעדות אם שהכניסה את תאומיה לגן בתחילת ספטמבר 2010, והעידה כי היא בחמישה ביקורים בגן היא לא ראתה את העובדת אלא את אמה.
עוד נכתב כי “הנאשמת הציגה בפנינו תלושי שכר אשר הנפיקה לכלל העובדות אצלה, אפילו לעובדת שעבדה אצלה כמה שעות, ומכאן כי לא ברור איזו סיבה תהיה לה להימנע מלהנפיק למתלוננת תלוש שכר”.
“לאור הסתירות שעלו מעדויותיהן של עדות המאשימה הן בשאלת שעות העבודה והן בשאלת אופן התשלום, כמו גם מהתרשמות כללית מהעדים בתיק, שוכנעתי כי הנאשמת הצליחה לכל הפחות לעורר ספק ביחס לשאלת העסקת המתלוננת בתקופה נשואת כתב האישום”, סיכמה השופטת, וזיכתה את הנאשמת, כאמור.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
מאת: עו”ד אורנה שמריהו העוסקת בדיני עבודה.
באדיבות אתר המשפט הישראלי “פסקדין”
ת”פ 58520-03-14 מדינת ישראל נ’ ג.ו.
