לאחר 18 שנות עבודה כאחראית ניקיון פוטרה העובדת ללא שימוע. במהלך הדיונים בתיק התגלה גם כי חברת כוח האדם, לא שילמה לעובדת שכר עבור שעות נוספות. ארבע שנים וחצי אחרי שהתביעה הוגשה, בית הדין לעבודה קיבל אותה.
האישה הוצבה על ידי חברת כוח האדם “איי אס אס – אשמרת”, לעבוד כמנהלת ניקיון בחברת התרופות “פלנטקס” שבנתניה החל משנת 1993.
במשך השנים, נחשבה האישה לעובדת מצטיינת, מקצועית ונאמנה, וזכתה במכתבי הערכה ותעודות הצטיינות. ביום בהיר אחד, בחלוף 18 שנות עבודה, היא זומנה לשיחה אצל מנהל סניף חברת כוח האדם שהודיע לה כי “פלנטקס” מפטרת אותה.
כעבור מספר חודשים, הגישה העובדת תביעה נגד חברת כוח האדם לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, בטענה שפוטרה ללא שימוע בניגוד לדין, ומבלי ששילמו לה על שעות נוספות.
התובעת סיפרה כיצד עבדה שישה ימים בשבוע, בחלקם 14 שעות ביום, ללא שכר עבור שעות נוספות, שלטענתה הגיע ל-309,148 שקל.
מנגד, טענה הנתבעת כי התובעת כלל לא פוטרה, אלא התפטרה ללא הודעת מוקדמת, לאחר “אינספור שיחות” על רקע אי שביעות רצון מתפקודה. החברה סיפרה שדווקא הציעה לתובעת להמשיך ולעבוד עבורה – במקומות אחרים – אבל היא סירבה. לדבריה, התובעת קיבלה את כל הזכויות שמגיעות לה.
בתוך כך, הנתבעת דחתה את הטענה לגבי השעות הנוספות. לשיטתה, תפקידה של התובעת היה תפקיד אמון אישי מוגבר, שהוראות חוק שעות עבודה ומנוחה אינן חלות עליו, כך שהתובעת לא הייתה זכאית מלכתחילה לתשלום עבור שעות נוספות.
בכל מקרה, הנתבעת ביקשה לקזז מכל סכום שייפסק לחובתה 200,00 שקל עבור פיצויי פיטורים ששילמה לתובעת מרצונה, ואף שהיא לא זכאית להם, ועבור שכר שקיבלה על הפסקות שקיבלה.
במהלך הדיון, חשפה התובעת את סיפור פיטוריה, שלטענתה נבעו מסכסוך אישי בינה לבין נציג הנתבעת. בנוסף, נציג “פלטנקס” העיד כי אינו זוכר שביקש להפסיק את עבודת התובעת, בניגוד למה שטענה הנתבעת.
כמו כן, הנתבעת נכשלה להוכיח שערכה לתובעת “אינספור שיחות” לפני פיטוריה, או כי הציעה לה להמשיך לעבוד.
לא תפקיד בכיר
“אף אם הנתבעת לא הייתה שבעת רצון מתפקוד התובעת, כנטען על ידה, ואף אם חברת פלנטקס עצמה ביקשה לסיים את שיבוצה של התובעת באתר, דבר שלא הוכח, היה על הנתבעת לזמן את התובעת לשימוע טרם קבלת ההחלטה על פיטוריה ו/או על סיום העסקתה“, הבהירה השופטת הבכירה מיכל לויט.
לנוכח הראיות והעדויות, השופטת הגיעה למסקנה שהתובעת אכן פוטרה מעבודתה לאלתר, מבלי שנערך לה שימוע, כך שאין כל מקום לקזז את פיצויי הפיטורים שקיבלה.
השופטת גם דחתה את טענת הנתבעת בנוגע לחוק שעות עבודה ומנוחה, והסבירה כי התובעת שימשה כאחראית ניקיון “בלבד” ולא בתפקיד הנהלה בכיר הדורש מידה מיוחדת של אמון אישי.
בקשת הנתבעת לקזז את שכר ההפסקות נדחתה אף היא, שכן לא הוכח שההפסקות נמשכו מעבר לזמן המותר בחוק.
השופטת, שקיבלה את התחשיבים שהגישה התובעת, הורה לנתבעת לפצות את התובעת בהתאם, בסך של 415,957 שקל – מתוכם 309,148 שקל עבור שעות נוספות. בנוסף חויבה הנתבעת בשכ”ט עו”ד והוצאות בסך 25,000 שקל.
יצוין כי הפסיקה בשנים האחרונות מצמצמת את הגדרת “משרות האמון”, מה שפותח פתח לתביעות בגין שעות נוספות לעובדים נוספים. כדאי לדעת, שנטל ההוכחה בתביעה כזו חל כיום על המעסיק מה שמקל על עובדים להוכיח את תביעותיהם.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
מאת: עורך דין רם א. גמליאל, העוסק בדיני עבודה
באדיבות אתר המשפט הישראלי “פסקדין”
