עובדת הועברה מתפקידה בתקופת הריונה ולא הוחזרה לתפקיד לאחר שובה מחופשת לידה. ב 13/1/2016 בית הדין קבע כי המדובר בפיטורים אסורים לפי חוק עבודת נשים, באפליה מכח חוק שוויון הזדמנויות בעבודה ובהתנהלות בחוסר תום לב של המעסיק ותוך גרימת עגמת נפש.
פסק דין בעניין ה.ז. נ. דלק מנטה קמעונאות
התובעת עבדה כמנהלת תחנת דלק בירושלים במשך כ-14 שנים. התובעת טענה כי עם שובה מחופשת לידה, הועברה לנהל תחנה קטנה משמעותית, תוך פגיעה במעמדה בעבודה ובלא שהתאפשר לה לשוב למשרה אותה מילאה ערב הריונה. כן טענה התובעת כי כבר בתקופת ההריון הוכנס מנהל אחר לתחנה אותה ניהלה תוך שהיא הופכת למזכירתו של המנהל החדש, וכי כשהלינה על העברתה אמר לה מנהלה כי המחליף הוא “דם חדש, רענן וצעיר”. התובעת טענה כי הנתבעת לא התכוונה להשיבה לעבודה כלל, אלא העבירה אותה לתפקיד שאינו מתאים לכישוריה על מנת לגרום לה לעזוב.
בית הדין אזכר את ההלכה בעניין אורלי מורי במסגרתה קבע בית הדין הארצי כי תכלית ההוראה האוסרת על פיטורי עובדת בתום חופשת הלידה הינה למנוע מהמעסיק לסכל את שובה לעבודתה וכי הדרישה הינה כי העובדת תוחזר בפועל לעבודה ותקבל סיכוי ממשי להשתלב בעבודה. בית הדין קבע כי תכלית זו מחיבת כי המעסיק ישיב את העובדת לאותה עבודה בה עבדה קודם להריון וללידה, באותם תנאים בהם עבדה. לאור זאת, קבע בית הדין, היה על הנתבעת להשיב את התובעת לנהל את אותה התחנה אותה ניהלה במשך שנים. בית הדין קבע כי איוש המשרה על ידי המחליף לתקופת חופשת הלידה באופן קבוע מהווה פגיעה בזכותה של העובדת לשוב לעבודתה, ומשההחלטה נעשתה בלא שהתאפשר לתובעת להשמיע טענותיה, והעבודה בה שובצה הינה בתנאים גרועים יותר, המדובר באי עמידה בהוראותיו של חוק עבודת נשים ובאופן מעשי- בפיטורים שלא כדין. בית הדין פסק לתובעת פיצוי בגין פיטוריה בניגוד לחוק עבודת נשים בשיעור 6 חודשי שכר.
בית הדין מצא כי הנתבעת אף הפרה את חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, שעה שנטלה בפועל את ניהול התחנה מהתובעת בתקופת הריונה. בית הדין קבע כי מדובר בהתנהגות מפלה על רקע הריונה של התובעת, כאשר מהעדויות לה כי ההחלטה להעביר את ניהול התחנה לידי המחליף היתה אך ורק בשל הריונה של התובעת. כך גם פיטוריה של התובעת בתום חופשת הלידה נבעה מטעמים מפלים גרידא. בית הדין פסק לתובעת פיצוי מכח חוק שויון בסך 50,000 ₪.
בית הדין קבע כי התנהלות הנתבעת היתה בגדר הרעת תנאים חד צדדית ללא שימוע ופסק אף בעניין זה פיצוי בשיעור 6 משכורות.
בית הדין קבע כי התובעת פוטרה בחוסר תום לב והיא זכאית לפיצוי בגין הפסדי השתכרות בתקופה הוגנת, וכן פיצוי בגין עגמת נפש בסך נוסף של 10,000 ₪.
כן נפסקו לתובעת פיצויים בגין רכיבים סוציאליים שונים אשר לא שולמו לה.
מאת: קרן בר יהודה, עו”ד ונוטריון.
הכותבת שמשה בעבר כיועצת משפטית למרכז סיוע לנפגעות אונס ותקיפה מינית בירושלים, מייצגת נפגעות הטרדה מינית, מייעצת ומלווה מעסיקים בתחום הטיפול בנושאי הטרדה מינית ומנחה קורסים לאחראיות על הטרדה מינית במקומות עבודה. הכותבת מנהלת את הפורום לייעוץ משפטי של אתר “מקום” לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית.
