המלצר התפטר מעבודתו באולם האירועים “אולמי הקיסר” שבבאר שבע לאחר שלא קיבל שכר במשך שלושה חודשים. בית הדין לעבודה סיכל את ניסיונם של בעלי האולם להסתתר מאחורי החברה כדי להתחמק מתשלום הפיצויים.
בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע קיבל את תביעתו של מלצר שהתפטר מאולם האירועים “אולמי הקיסר” בבאר שבע, וחייב את מפעילת האולם ובעליה – האחים אליהו ויעקב זינו – לשלם לו כ-120 אלף שקל עבור זכויותיו.
התובע – תושב באר שבע – החל לעבוד באולם עוד כשהיה קטין, ובהמשך אף מונה לתפקיד מלצר ראשי. במשך השנים הוא נהג לקבל את שכרו מחברות משתנות, שנשלטו ונוהלו על ידי אנשי העסקים האחים אליהו ויעקב זינו. החל משנת 2013 ועד שהתפטר הוא קיבל את שכרו מחברת “אחוזת הקיסר”.
לדברי התובע, בסמוך לתחילת שנת 2014, הוא פנה אל אליהו זינו בבקשה לקבל את השכר עבור שלושת חודשי העבודה האחרונים, אך התבקש להמתין עד שמצבה הכלכלי הקשה של החברה ישתפר.
חלפו הימים והשכר לא שולם לו. ולכן, מספר ימים לאחר שהתחתן – באירוע שנערך באולם בו עבד – הוא הודיע על התפטרותו.
כמה חודשים לאחר מכן, הוא הגיש את התביעה נגד “אחוזת הקיסר” והאחים זינו – בה דרש 203,720 אלף שקל עבור תשלום שכר וזכויות סוציאליות, פיצויי פיטורים ופיצוי על העסקה ללא הודעה מסודרת בכתב.
בידיעה שהחברה נמצאת בקשיים כלכליים, ביקש התובע לחייב את מנהלי החברה לשלם לו את הפיצויים באופן אישי.
מנגד, הנתבעים ביקשו לדחות את התביעה. בין היתר הם טענו שהתובע הגיש את התביעה בניסיון להתחמק מתשלום עבור החתונה שעלתה 128 אלף שקל.לדבריהם, התובע קיבל את כל שכרו במזומן, ואינו זכאי לפיצויי פיטורים מכיוון שנטש את מקום העבודה ללא הודעה מוקדמת.
בכל מקרה, לשיטתם, התובע עובד בחברה הנתבעת רק משנת 2009, שהרי בעבר עבד בשביל חברות אחרות.
“מסך של ערפל”
השופט יוחנן כהן ביקר את התנהלות הנתבעים, שלא הציגו הוכחה לכך ששילמו לתובע את כל המגיע לו, ואף הודו בכך שמעולם לא ערכו עמו הסכם עבודה, בניגוד לחוק.
בנוסף, הסביר השופט כי סוגיית כספי החתונה מתדיינת בהליך משפטי נפרד ואין לה כל קשר לזכויות המגיעות לתובע עבור עבודתו. בתוך כך השופט ציין שהנתבעים כשלו בהוכחת טענותיהם, ולא הציגו כלל ראיות כמו רישומי נוכחות או פנקסי שכר.
השופט הוסיף והבהיר כי מקובל עליו שהתובע התפטר מכיוון שלא קיבל את שכרו, ובנסיבות אלה הוא זכאי לפיצויי פיטורים.
השופט העמיד את תקופת הזכאות החל מאוקטובר 2007, שכן לפני התביעה כבר התיישנה, תוך שדחה את טענת הנתבעים בנוגע למועד תחילת העבודה בחברה שבבעלותם.
ולמעלה מכל, השופט קיבל את טענת התובע כי יש לחייב את הנתבעים לשלם לו מכיסם האישי. השופט קבע כי האחים נהגו להסתתר מאחורי חברות שונות שהקימו, תוך התעלמות מהסדרת זכויות העובדים בעקבות שינוי זהות המעסיק הרשמי. תופעה זו, כתב השופט, “יוצרת מסך של ערפל בזיהוי המעסיק ופוגעת ביכולתו של העובד לממש את זכויותיו”.
לפיכך, השופט קיבל את התביעה והורה לחברה ולנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע 117,028 שקל עבור פיצויי פיטורים, שכר עבודה וזכויות סוציאליות, בתוספת 15,000 שקל הוצאות משפט.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
מאת: עורך דין חן ספקטור עוסק בדיני עבודה
באדיבות: אתר המשפט הישראלי “פסקדין”
www.psakdin.co.il
