עובד לשעבר בקסטרו טען כי הרשת לא לקחה בחשבון את כל רכיבי השכר לתשלום גמול שעות נוספות ודמי חגים, והגיש בקשה לתביעה ייצוגית בשם כל העובדים. הפיצוי הנדרש – תשלום הפרשים של רכיבי שכר.
בית הדין האזורי לעבודה אישר תביעה ייצוגית נגד חברת האופנה הגדולה בשל חישוב מוטעה, לכאורה, של הזכויות המגיעות לעובדי המכירות באופן שמקפח אותם ומנוגד לחוק.
קסטרו, אחת מחברת האופנה הגדולות בישראל, מעסיקה כ-2,000 עובדים בסניפיה שברחבי הארץ, רבים מהם אנשי מכירות שמקבלים שכר שעתי ועמלות מכירה.
לפני כשנתיים, איש מכירות שעבד בסניף קניון איילון של הרשת במשך ארבע שנים (2009-2013), הגיש נגדה בקשה לאישור תובענה ייצוגית בטענה שלא שילמה לו את כל הזכויות עם סיום העבודה.
המבקש טען כי זכויותיו, כמו של מוכרים רבים אחרים, קופחו כיוון שדמי החגים וגמול השעות הנוספות חושבו לפי שכר הבסיס בלבד מבלי שהתווספו העמלות שקיבל.
מעבר לכך, קסטרו מודיעה לכל עובדי המכירות שהם עובדים בהיקף משרה של 75% – שש שעות משמרת, גם אם הם עובדים יותר. בהתאם, גם השעות הנוספות מחושבות לפי המשרד המופחתת ולא לפי מה שבאמת עבדו.
קסטרו הודיעה כי היא מוכנה לנהל ייצוגית בנוגע להפרשי דמי הבראה וחגים עבור עבודה במשרה של מעבר ל-75%, אך התנגדה ליתר העילות.
כך, היא טענה כי אין חובה להכליל את העמלות בעת חישוב דמי חגים או שעות נוספות. כמו כן, היא טענה כי שילמה לתובע, כמו לעובדים אחרים, גמול שעות נוספות המיטיב עמו ומעולם לא ניכתה את זמני ההפסקות. לכן, גם אם העילה הזו תתקבל, היא ביקשה לקזז את כל ההפסקות של העובדים.
יש מספיק סיבות לאשר
השופט דורי ספיבק קיבל את עמדת קסטרו בנוגע לעניין אחד בלבד. הוא הסכים שדמי חגים, שמשלמים לעובד שעתי בלבד, לא צריכים לכלול את עמלת המכירות.
השופט הסביר כי דמי החגים ניתנים לעובדים שעתיים כדי להשוות את מעמדם לזה של עובדים גלובליים ולאפשר להם לצאת לחופשות מבלי לפגוע בשכרם, ועל כן הכללת העמלות בדמי החגים תיצור דווקא אי-שוויון.
מכאן הסביר השופט מדוע יתר העילות כן מוצדקות בעיניו. ראשית, הוא הבהיר לקסטרו שלפי חוק שעות עבודה גמול שעות נוספות צריך להיות מחושב לפי “כל התוספות שמשלם המעסיק לעובדו”. כל תוספת, כולל עמלות.
בתוך כך, השופט התייחס לטענת קסטרו שקביעה כזו שוללת ממעסיקים את הגמישות להחליט על ההטבות של העובדים.
“הגמישות הנתונה למעסיק… מוגבלת על ידי הוראותיו הקוגנטיות של משפט העבודה המגן…”, כתב השופט. “במקרה שלפנינו, עסקינן בהוראה שמטרתה באופן המפורש ביותר להפוך את ההעסקה בשעות הנוספות ובימי מנוחה לפחות כדאית, ואולי אפילו לבלתי כדאיות לחלוטין למעסיק… טיעון לפיו המדובר בהוראות שאינן גמישות במידה המספקת לצרכים עסקיים כאלה ואחרים יש להפנות למחוקק, שאגב למיטב ידיעתנו אכן בוחן בשנים האחרונות לערוך שינויים כאלה ואחרים בהוראות חוק שעות עבודה ומנוחה…”.
השופט גם דחה את טענת הקיזוז. הוא הבהיר כי את זמני ההפסקות ניתן לקזז בזמן אמת אך לא בדיעבד. הסכם העבודה של קסטרו לא כולל שום התייחסות לזמני ההפסקות והיא לא יכולה לשנות זאת אחרי שהעובד סיים לעבוד. מעבר לכך, לקסטרו אין שום דרך להוכיח כמה הפסקות לקח כל עובד כיוון שהיא לא מנהלת רישום כזה.
בסיכומו של עניין, השופט ספיבק החליט לאשר את ניהול התביעה הייצוגית, למעט בעילה אחת כאמור. בינתיים, נפסקו למבקש הוצאות של 5,000 ולעורכי דינו שכר טרחה של 80,000 שקל.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
מאת: עו”ד נאור ירון, העוסק בדיני עבודה.
באדיבות: אתר המשפט הישראלי “פסקדין”
www.psakdin.co.il
