הנתבעת טענה שהתובעת הייתה צריכה ליידע את מנהלת כח אדם על כך שהיא בהריון, ולא רק את המנהלים הישירים שלה. השופטת דחתה את הטענות וקיבלה את התביעה.
סניף ‘רמי לוי’ פרדס חנה ישלם 80,000 ש”ח פיצויים לעובדת שפוטרה בהריון.
האישה החלה לעבוד בסניף הרשת בפרדס חנה ממרץ 2010, כסדרנית. כשבעה חודשים לאחר מכן היא יצאה לחופשה בת קרוב לחודשיים, שאושרה על ידי הממונים עליה, לרגל חתונתה.
כשחזרה לעבודה, בתחילת דצמבר באותה שנה, היא הגיעה עם עוגיות וממתקים, והודיע בשמחה לחבריה ולמנהליה הישירים – סגן מנהל הסניף ומנהל הסניף – שהיא בהריון.
באותם ימים היא לא חשה בטוב, ושוב נעדרה מהעבודה. כחודש וחצי אחר כך, נשלח אליה מכתב בו צוין כי בשל העובדה שהיא לא התייצבה לעבודה מספר שבועות ועל כן רואים בעזיבתה את סיום תקופת עבודתה.
האישה המופתעת הגיעה לעבודה כמה ימים לאחר מכן, בטענה כי הדבר תואם עם מנהליה הישירים, אולם מנהלת כח אדם של הסניף, הורתה לה לעזוב מיד את המקום.
לאחר שהתכתבויות בין עורכי דין לא נשאו פרי, העובדת לא וויתרה והגישה תביעה לפיצויים בבית הדין האזורי לעבודה בחיפה, נגד חברת רמי לוי שיווק השקמה בע”מ.
היא טענה כי בשל מצבה הבריאותי, רופאת נשים המליצה לה על שלושה שבועות מנוחה, והיא הודיעה על כך למנהליה הישירים.
לטענתה, הנתבעת קיבלה הודעה על הריונה, באמצעות מנהליה הישירים שידעו עליו, ובשלב מאוחר יותר גם שלחה מכתב.
הנתבעת הכחישה וטענה כי לאחר שהתובעת חזרה מחופשת החתונה, היא נעלמה בפתאומיות במהלך יום העבודה בלי שום הסבר, ובמשך שבועיים וחצי לא ענתה לטלפונים.
גם אחר כך, לדברי הנתבעת, התובעת לא הציגה שום תיעוד רפואי התומך בהיעדרותה, ושוב נעלמה מהעבודה.
כמו כן, טענה הנתבעת, גם אם התובעת יידעה את מנהלי הסניף שהיא בהריון, הדבר אינו משנה אינה משנה את העובדה שהיא התרשלה כשלא יידעה את מנהלת כח האדם.
לפיכך, לשיטת הנתבעת, התובעת נטשה את עבודתה, לא יידעה את הגורמים המתאימים על אודות הריונה, ועל כן אינה זכאית לפיצויים כלשהם.
לא ביצעו בירור
סגנית הנשיא השופטת איטה קציר התרשמה כי אנשי כח האדם לא ביצעו בירור מעמיק עם מנהליה הישירים של התובעת, בנוגע לסיבות היעדרותה.
עדותה של התובעת הותירה “רושם אמין ומהימן”, המשיכה השופטת, וקיבלה את גרסתה שלפיה היא הודיעה על ההריון למנהליה הישירים וכן הודיעה בטלפון שהיא סובלת מתופעות לוואי קשות ועל כן תיעדר מהעבודה.
בהקשר זה השופטת ציינה כי סגן מנהל הסניף עצמו העיד שהוא מהווה “כתובת” בנוגע בעיות כאלה ואחרות.
“אין חובה בחוק עבודת נשים ליידע אך ורק את מנהל/ת כוח אדם במעסיק על היות עובדת בהיריון וניתן ליידע גם ממונה ו/או מנהל ישיר במקום עבודה מסודר”, הבהירה השופטת.
משכך, השופטת קציר קבעה שהתובעת לא נטשה את מקום עבודתה, אלא פוטרה שלא כדין, ללא שימוע וללא היתר מהממונה על חוק עבודת נשים, בזמן שהיא שהתה בתקופת מחלה.
לפיכך, השופטת קיבלה את התביעה וחייבה את הנתבעת בפיצויים בסך כ-80,000 שקל עבור הפרות שונות של חוקי העבודה – פיצוי בגין הפרת חוק עבודת נשים, הפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, פיטורים שלא כדין וללא שימוע, דמי הבראה ודמי הודעת מוקדמת.
בנוסף נקבע כי הנתבעת תשלם הוצאות משפט ושכ”ט עו”ד בסך 5,000 שקל.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
מאת: עורך דין שלמה לוי, העוסק בדיני עבודה
באדיבות: אתר המשפט הישראלי “פסקדין”
www.psakdin.co.il
