על פי חוק חופשה שנתית, מעסיק חייב לנהל “פנקס חופשה שנתית”. חובה זו רלוונטית גם לעניין נטל ההוכחה בתביעה של עובד לפדיון ימי חופשה. האם בהקשר זה, תלושי שכר יכולים להוות תחליף לפנקס חופשה?
סעיף 26 לחוק חופשה שנתית, התשי”א-1951 (להלן: “חוק חופשה שנתית”), קובע כי מעסיק חייב לנהל פנקס חופשה, בו ירשמו ביחס לכל עובד הפרטים הבאים (שנקבעו בתקנות חופשה שנתית (פנקס חופשה), התשי”ז-1957):
שם, שם אב, שם משפחה, מספר ת.ז, תאריך התחלת עבודה, מועד החופשה שניתנה, דמי החופשה ששולמו ותאריך התשלום, תאריך בו חדל העובד לעבוד, פדיון חופשה ששולם ותאריך התשלום.
החובה לנהל פנקס חופשה תחול על כל מי שמעסיק – לצורך עסק, משלח יד או שרות ציבורי, עובד שסעיף 3 לחוק חופשה שנתית חל עליו (סעיף הקובע את אורך החופשה המגיעה לעובד).
לפיכך, אם עובד יצא לחופשה והמעסיק לא ניהל רישום בענין (כפי שמחוייב בחוק ובתקנות), יוכל העובד לטעון בשלב מאוחר יותר כי לא היה כלל בחופשה, והנטל להוכיח אחרת יהיה על המעסיק.
כך למשל, בד”מ 5660/03 מונזר כראמה נ. חברת פולו מ. אחזקות ושרותים (ניתן ביום 11.1.2004 בבית הדין האזורי לעבודה בירושלים), נפסק כי מעסיק אשר לא ניהל פנקס חופשה ובנוסף, לא ערך מעקב אחר ימי החופשה המגיעים לעובד בתלושי השכר, יחוייב בתשלום פדיון ימי חופשה שנתבעו על ידי העובד.
בהתאם לתיקון בחוק הגנת השכר, שנכנס לתוקפו ביום 1.2.2009, על המעסיק לנהל פנקס שכר ולמסור לעובד בכתב תלוש שכר, במסגרתם עליו לפרט, בין היתר, את מספר ימי החופשה שניתנו לעובד בתקופת התשלום, את סכום התשלום בגינם ואת יתרת ימי החופשה.
בע”ע 21920-02-13 דיאמנט צעצועים בע”מ נ’ ולנטינה פרנצב ואח’ (בפני מותב בהרכב סגנית הנשיא כב’ השופטת ורדה וירט ליבנה, כב’ השופטת רונית רוזנפלד, כב’ השופט אילן איטח ונציג הציבור מר אלעזר וייץ, פורסם בנבו, מיום 1.6.2015), נקבע כי תלושי השכר אינם תחליף לפנקס חופשה. אך כבר נפסק זה מכבר (עד”מ (ארצי) 19/07 עמוס 3 בע”מ נ’ סלוצקי שי, פורסם בנבו 25.11.08), כי הצגת תלוש השכר מהווה “ראשית ראיה בכתב” למאזן ימי חופשה המגיע לעובד, בהיעדר ראייה לסתור זאת. כן נפסק כי “הרמת נטל ניצול ימי החופשה השנתית יכול ותעשה דרך הצגת “פנקס חופשה” או על דרך הצגת ראיות אחרות. נקבע כי הרמת הנטל אינה מותנית, דווקא, בהצגת פנקס חופשה שנתית, וניתן להגיע למסקנה כי המעסיק שילם את מלוא ימי החופשה המגיעים לעובד גם על יסוד ראיות אחרות. למשל בהצגת תלוש שכר המהווה ראשית ראיה בכתב להוכחת מאזן ימי החופשה המגיעים לתובע (ע”ע (ארצי) 554/09 צבר ברזל הספקה ושיווק מתכת בע”מ נ’ משה שמיר, פורסם בנבו, מיום 13.1.11).
בענין דיאמנט הנ”ל נפסק כי העובדה כי בצד תלושי השכר לא הוצג פנקס חופשה אין בה כשלעצמה כדי לאיין את משמעות הרישום בתלושי השכר, ולפיכך נקבע כי תלושי השכר משקפים את ניצול החופשה.
* המאמר לקוח מתוך המהדורה החדשה (נובמבר 2015) של ספר דיני עבודה המדריך המלא (הילה פורת, עו”ד). הספר ערוך לפי נושאים (כולל תוכן עניינים מפורט) ומהווה כלי עבודה מעשי ומקצועי לעוסקים בתחום דיני העבודה והשכר. עו”ד הילה פורת, בעלת משרד המתמחה במתן שירותים משפטיים מגוונים למעסיקים בתחום דיני העבודה, מנהלת הפורטל “עולם העבודה” ומחברת הספרים : “דיני עבודה – המדריך המלא” ו-“הסכמים, מסמכים וטפסים בדיני עבודה”.
