ביום 20 באוקטובר 2015 קבע ביה”ד האזורי לעבודה (ב”ל 9677-01-14) כי בין גב’ שרה מאירי ובין בעלה מוטי מאירי התקיימו יחסי עובד מעסיק ולכן יש לאשר את תביעתה לדמי אבטלה, למרות שלא קיבלה שכר בפועל.
רקע חוקי
המונח “עובד” מוגדר בסעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי:
“עובד – לרבות בן משפחה, אף אם אין בינו לבין קרובו המעסיקו יחס של עובד ומעביד, ובלבד שהוא עובד במפעל באופן סדיר ובעבודה שאילולא עשה אותה הוא, היתה נעשית בידי עובד; לענין זה “בן משפחה” – אחד ההורים, ילד, נכד, אח או אחות”.
תקנה 24 להוראות המיוחדות בדבר תשלום דמי ביטוח, קובעת את חלוקת ההכנסות בין בני הזוג שעובדים בעסק משותף (שאינו מאוגד כחברה).
תמצית עובדתית
- המבוטחת עבדה בסוכנות ביטוח “מוטי מאירי” במשרד אצל בעלה, מחודש אוגוסט 2004 עד חודש פברואר 2007 כפקידת ביטוח.
- המבוטחת עסקה בפקידות בתחום הביטוח בעסק פרטי של סוכן ביטוח משנת 2000.
- המבוטחת סיימה בשנת 2000 קורס של חברת הביטוח “מנורה” ללימוד תפקיד של עוזרת מקצועית של סוכן ביטוח. למבוטחת אין רישיון סוכן ביטוח.
- היקף הפעילות של המבוטחת היה מקביל למשרה מלאה.
- המבוטח ניכה ושילם דמי ביטוח לאומי ודמי ביטוח בריאות בגין שכרה של המבוטחת והנפיק לה תלושי שכר בסכומים סבירים.
- בכל שנות העסק מועסקות בו פקידות ביטוח נוספות למעט בשנת 2005 שהמבוטחת היתה פקידת הביטוח היחידה.
- המבוטחת לא קיבלה שכר בפועל: לא במזומן, לא בשיקים ולא בהעברה בנקאית.
- חשבונות הבנק של בני הזוג היו משותפים.
תמצית טענות הצדדים
עמדת המבוטחת
המבוטחת טענה כי התקיימו בינה ובין בעלה יחסי עובד ומעסיק. בשנת 2002 המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל”ל) הכיר במעמדה כעובדת במסגרת תביעה ראשונה ובנסיבות זהות. לדעתה, אין רלוונטיות לשאלה אם בוצעה הלכה למעשה העברת תשלום שכר עבודה, שכן התשלום היה מופקד באותו חשבון ממנו נמשך.
זאת ועוד, כאשר בני זוג מנהלים משק בית משותף, מאבד הקרטריון של “תשלום שכר בפועל” מכוחו הראייתי.
מדובר לטענתה בעיסוק המחייב רישיון לפי חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) התשמ”א 1981 – כאשר למבוטחת אין רישיון כאמור.
עיקרי עמדת המל”ל
יש לראות במבוטחת כשותפה עצמאית ביחד עם בעלה בעסק המשפחתי ויש לחלק את ההכנסה בין בני הזוג לפי תקנה 24 להוראות מיוחדות בדבר תשלום דמי ביטוח.
אין להישען על העובדה כי בעבר (בשנת 2002) הוכרה כעובדת בגין העסקתה אצל סוכן ביטוח אחר, וזכתה בגמלת אבטלה, לאחר ערכאה משפטית כנגד המל”ל. העובדה שהשכר לא שולם בפועל מהווה סממן לכך שהכנסותיה הגיעו מפעילות עסקית עצמאית וכן כי לא בוצעו הפרשות סוציאליות ואחרות, לרבות פיצויי פיטורין.
דיון והחלטה
- ביה”ד מזכיר את ההלכה הפסוקה כי כאשר הצדדים הטוענים לקיום יחסי עובד – מעסיק הם בני משפחה, יבחן בית הדין בקפידת יתר את טיבם של היחסים.
- ביה”ד מסתמך על המבחנים שנקבעו בפס”ד גרוסקופף, לפיה יש לבדוק אם ניתן להבחין בין תפקידו ופעילותו של האדם כ”עובד” לבין פעילותו כדירקטור, בעל מניות, או קרוב משפחה, אם הסדר העבודה בחברה הוא פיקטיבי או אמיתי אם ניתן לקבוע מה היה שכרו של האדם כ”עובד”.
- ביה”ד קובע כי אין מחלוקת, שהמבוטחת עבדה בפועל בהיקף של משרה מלאה, בוצעו ניכויים למל”ל כדין, הופקו לה תלושי שכר נתוני השכר היו דומים לשכר עובדת אחרת.
- ניתן לקבוע לדעת בית הדין כי במסגרת ההתקשרות הראשונית הצדדים גמרו בדעתם כי המבוטחת תשמש בעסק כעובדת שכירה ולא כשותפה עצמאית.
- המבוטח שכר שרותי עובדת בשנת 2007, שהמשיכה לעבוד לאחר הפסקת עבודתה של המבוטחת. סמיכות הזמנים מלמדת כי עבודת המבוטחת הייתה חיונית לעסק.
- באשר לסוגיית הוכחת תשלום השכר בפועל קובע ביה”ד, כי מדובר בתנאי אחד, ויש לבחון את מכלול העובדות ונסיבות העניין בכל מקרה לגופו.
- לבני הזוג חשבונות בנק משותפים, כך שתשלום שכרה מאותו חשבון והפקדתו לאותו חשבון מייתרים למעשה את ביצוע הפעולה משאין מחלוקת כי אין מדובר בהעסקה פקטיבית, משקלו של סממן התשלום האמור אינו צריך להיות מכריע.
- למעלה מן הצורך מוסיף ביה”ד כי אף אם היה ספק כלשהו בדבר מעמדה כעובדת – ראוי היה כי ספק זה יפעל לטובתה.
- ביה”ד כאמור קבע שהמבוטחת הייתה עובדת שכירה ולכן זכאית לדמי אבטלה.
נכתב ע”י רו”ח אורנה צח (גלרט), מר חיים חיטמן ורו”ח (משפטן) ישי חיבה.
ממיזם הביטוח הלאומי, של משרד ארצי, חיבה את אלמקייס – פתרונות מיסוי
עם רו”ח אורנה צח (גלרט), העומד לרשותכם לייעוץ בנושא האמור.
