מורה פוטרה לאחר 25 שנות עבודה בשיחת מסדרון, מבלי שנעשה לה שימוע כלשהו, וההחלטה לפטרה נפלה עוד טרם שיחת המסדרון במסגרתה פוטרה.
ביום 18.8.2015 נתן בית הדין האזורי לעבודה בירושלים (מפי כב’ השופטת שדיאור) פסק דין בתביעת התובעת בגין פיטוריה לאחר 25 שנות עבודה, בשיחת מסדרון, תוך אפלייתה מטעמי גיל ומגדר. ביחד עם התובעת פוטרו שתי מורות נוספות ובמקומן נשכרו לעבודה מורים גברים. בית הדין חייב את המעסיקה, ואת שני מנהליה באופן אישי, בתשלום פיצויים לתובעת.
התובעת הועסקה כמורה לאנגלית בישיבת השומרון. התובעת פוטרה בשיחת מסדרון, כאשר טענות הנתבעת לתלונות על אופן ההוראה שלה נמצאו כלא נכונות. התובעת פוטרה בלא שנעשה לה שימוע כלשהו, וההחלטה לפטרה נפלה עוד טרם שיחת המסדרון במסגרתה פוטרה.
בית הדין קבע כי במקום בו נעשו פיטורים שלא כדין לעובד ותיק, בלא עילה של ממש ובלא שימוע, יש לפסוק פיצויים עד לסך של 24 משכורות. התובעת תבעה פיצוי בגובה 12 חודשי שכר בגין אי עריכת שימוע ובית הדין נעתר ופסק לה את מלוא תביעתה ברכיב זה.
בנוסף, מצא בית הדין כי באותה שנת לימודים פוטרו 3 מורות לאנגלית ופורסמה מודעה המבקשת לשכור תחתן מורים, אשר נוסחה בלשון זכר בלבד. הנתבעת גם שכרה בפועל מורים גברים. בית הדין מצא כי בכך יש כדי להצביע על אפליה מגדרית בפיטורי התובעת. בית הדין הדגיש כי אין די בכך שמנהלי הנתבעת העידו כי “אין להם אג’נדה בעניין הדרת נשים” וכי בנסיבות שנוצרו מתקיימת אפליה, בעיקר בשים לב לנטל הרובץ על כתפי הנתבעת בעניין האפליה.
בית הדין קבע כי:
“המחוקק, בתי המשפט ובתי הדין לעבודה, רואים בחומרה רבה קיומה של הפליה. מדובר לא רק בהפרת חוק אלא גם בהפרת עקרון השוויון שהינו זכות חוקתית והפרתו נחשבת לפגם חמור במיוחד. הפליה, על כל צורותיה, נוגדת את תקנת הציבור”
ובהמשך:
“יש לעקור מהשורש קבלת החלטות מנימוקים שאינם ענייניים ושאינם רלוונטיים לביצוע העבודה או להפסקתה המיידית בדרך של טענות בלתי מבוססות ו/או מתועדות וללא שימוע כדין, ובעיקר כשמתלווה אליהם תחושה קשה של עוול. עוד נפסק לעניין אפליה כי אין צורך שתתקיים כוונה רעה, אלא די בקיומה של התנהגות פסולה הלכה למעשה”.
בית הדין מצא כי מנהל התיכון ומנכ”ל הישיבה אחראים אישית לאפלייתה של התובעת ולפיטוריה. בית הדין מצא כי השניים היו מעורבים אישית בהפסקת עבודתה של התובעת.
בית הדין חייב את הישיבה בפיצוי בסך 35,000 ₪ בגין הפרת חוק שוויון, וכל אחד מהמנהלים בסכום נוסף של 10,000 ₪.
כן חייב בית הדין את הישיבה בשכ”ט ב”כ התובעת בסך 12,000 ₪.
מאת: קרן בר יהודה, עו”ד ונוטריון.
הכותבת שמשה בעבר כיועצת משפטית למרכז סיוע לנפגעות אונס ותקיפה מינית בירושלים, מייצגת נפגעות הטרדה מינית, מייעצת ומלווה מעסיקים בתחום הטיפול בנושאי הטרדה מינית ומנחה קורסים לאחראיות על הטרדה מינית במקומות עבודה. הכותבת מנהלת את הפורום לייעוץ משפטי של אתר “מקום” לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית.
