בעקבות תלונת עובד שלא קיבל תלוש שכר, משרד הכלכלה הגיש כתב אישום נגד חברת “סימפרק” מפעילת פארק מיני ישראל ובעלת החברה. הנאשמות כלל לא התייצבו לחקירה והורשעו בפלילים מפני שלא ערכו רישומים בפנקס השכר ולא הנפיקו תלושים בזמן.
במהלך חודש מאי 2009, טרם גיוסו לצה”ל, החל צעיר לעבוד בפארק “מיני ישראל” שליד לטרון. לאחר גיוסו מיעט לעבוד, ולבסוף סיים את עבודתו באוגוסט 2010. בתלונה שהגיש נגד החברה למשרד התמ”ת (היום משרד הכלכלה) הוא טען שלמעט פעם אחת הוא לא קיבל תלושי שכר.
ב-2011 המשרד זימן את בעלת החברה לחקירה אך הזימונים הוחזרו והגיעו לידיה רק לאחר שנשכר לשם כך משרד החקירות מיוחד. המסירה אושרה בידי רואה החשבון של החברה בשיחה טלפונית עם מפקחת העבודה מטעם משרד התמ”ת.
המפקחת ציינה, כי הסבירה לרואה החשבון שתשקול לבטל את החקירה באופן זמני אם תקבל רשימה של עובדי המקום, וזו אכן נשלחה. אלא שהיא החליטה לבסוף שלא לבטל את החקירה אך למרות זאת אף נציג מהחברה לא התייצב.
ארבעה מכתבי דרישה להתייצבות לחקירה שהוציאה המפקחת במהלך 2012 לא נענו, כאשר משרד החקירות טען כי מסר אותם לבעלת החברה אך היא סירבה לחתום.
משדרישותיה לא נענו, הגישה המדינה כתב אישום לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים נגד החברה ובעליה. בכתב האישום יוחסו לנאשמות הפרה של תקנות חוק שכר מינימום, באשר לא מילאו אחר דרישת מפקחת העבודה להתייצב לחקירה ולהמציא מסמכים רלוונטיים. בנוסף יוחסו להן עבירות על חוק הגנת השכר עקב אי המצאת תלושי שכר, ובעלת החברה הואשמה באופן אישי בכך שלא עמדה בחובתה לפקח ולבצע את כל הניתן לשם מניעת עבירות על חוקי העבודה.
בעלת החברה, הנאשמת, טענה כי לא התייצבה לחקירות מכיוון שהבינה מרואה החשבון שלה כי מרגע ששלחה את רשימת העובדים היא פטורה מהתייצבות. בנוסף, הכחישה הנאשמת את הטענה לפיה סירבה לחתום על זימונים כלשהם וטענה כי במועדים המדוברים כלל לא הייתה בביתה.
בנוגע לתלושי השכר, טענה הנאשמת כי מנהל שמינתה הוא זה שהיה אחראי על הניהול השוטף במיני ישראל. עוד ציינה כי העובד עבד שעות מעטות בכל חודש, ולא העביר בקשה לתשלום שכרו בצורה מסודרת.
השליח מטעם משרד החקירות ששכר התמ”ת הבהיר כי הוא “עובד כמו שצריך” ועמד על כך שהנאשמת סירבה לקבלת הזימונים. לאחר שנטען כי לא ציין כמו שצריך את שעת המסירה של המכתבים, הוא השיב כי כך יצא כיוון שנוסח אישור המסירה לא היה מסודר.
העובד עצמו אישר כי את דו”ח שעות העבודה היה מגיש למנהל הפארק, אך עם זאת הבהיר כי הכיר את בעלת המניות ופגש אותה מספר פעמים בפארק.
ספק סביר
השופט דניאל גולדברג מצא שיש ספק סביר בעדותו של השליח הדבר מסירת מכתבי הדרישה והחליט שעדות הנאשמת הייתה אמינה בהקשר זה.
עם זאת, קבע השופט כי אין בסיס לטענתה כי לא הייתה מעורבת בהתנהלות החברה. השופט סבר כי הנאשמת לא עמדה בחובתה לפקח על הנעשה בחברה, ובתוך כך גם הבהיר לה שהיא אינה רשאית להתנות הנפקת תלושי שכר בדיווח שעות או בדרישה יזומה מצד העובד.
בסופו של דבר החליט השופט לזכות את הנאשמות מהעבירות של התעלמות ממכתבי דרישה, אך הרשיע אותן בעבירות של אי שליחת תלוש השכר. בנוסף, בעלת המניות הורשעה בעבירות של הפרת חובת הפיקוח.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
מאת: עו”ד איילת זיו אביעוז עוסקת בדיני עבודה
באדיבות אתר המשפט הישראלי “פסקדין”
