טכנאי שירות הסובל מבעיה נפשית, פוטר מעבודתו ותבע את החברה בטענה שהופלה לרעה. בית הדין לעבודה קיבל את תביעתו באופן חלקי, והורה לחברה לשלם לו כ-70 אלף שקל.
העובד – שהחל לעבוד בהוט מובייל ב-2005 כטכנאי אתרי סלולאר זומן אחרי שלוש שנות עבודה לשימוע לפני פיטורים עקב אי שביעות רצון מתפקודו. בתום השימוע הוחלט לתת לו הזדמנות נוספת והוא הועבר למחלקה אחרת. כעבור שנתיים הוא זומן לשימוע נוסף ושוב הוחלט לתת לו צ’אנס, אך הפעם, למורת רוחו, הוא הועבר לשמש כטכנאי מעבדה.
העובד ראה בתפקיד סוג של “עונש”, שכן המעבר הביא לפגיעה משמעותית בשכרו, ונעשה בניגוד לאישור רפואי, המנחה לשבץ אותו בעבודה שאינה כרוכה בשהייה ארוכה במבנים סגורים.
בנובמבר 2012 הוא זומן לשימוע שלישי, הפעם בטענה כי מתבצע “שינוי ארגוני”. בעקבות הזימון חש העובד מועקה נפשית, ביקש לדחות את השימוע, ובאישור החברה יצא לחופשת מחלה בת מספר חודשים, בתשלום מלא.
בסופו של דבר, השימוע התקיים בפברואר 2013, ובעקבותיו נמסרה לעובד הודעת פיטורים. העובד, שהאמין כי הסיבה היחידה לפיטוריו היא מצבו הנפשי, עתר לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, כדי שיחייב את החברה לשלם לו פיצויים עבור פיטורים שלא כדין.
בין היתר הוא טען, כי במועד השימוע שהה בחופש מחלה ולכן אסור היה לקיימו, וכי ההחלטה לסיים את עבודתו בחברה התקבלה עוד לפני השימוע. עוד הוא טען שהחברה התעלמה לחלוטין מתלונותיו על מצבו הרפואי ועל הפגיעה בשכרו.
הוט מובייל טענה שהתובע פוטר משיקולים מקצועיים על רקע בעיות תפקוד, וכן על רקע שינויים שעבר שוק התקשורת, שהובילו את ההנהלה להחליט על ביטול תקנים וצמצום כוח אדם.לדבריה, היא זימנה את התובע לשימוע עוד לפני שיצא לחופשת מחלה, הדגישה את העובדה שיצא לחופשה מיוזמתו, וציינה כי לא הייתה זו הפעם הראשונה שיצא לחופשת מחלה ממושכת בתשלום מלא.
בנוסף, סיפרה החברה כי חרף בעיות בתפקודו במהלך השנים, היא ניסתה למצוא לו תפקידים חלופיים שיהלמו את כישוריו, ונתנה לו הזדמנויות להשתפר ולהוכיח את עצמו.
ידעה מראש
לאחר שבחנה את טענות הצדדים, קבעה השופטת הדס יהלום שהנתבעת הוכיחה שפיטוריו של התובע נבעו מהליך התייעלות.
השופטת דחתה את טענת התובע לפיה פוטר בתקופת מחלה, וציינה את סבלנותה של הנתבעת, שלא מיהרה לפטר את העובד במהלך השנים, ואף אפשרה לו לדחות את השימוע האחרון במספר חודשים עקב מצבו הרפואי.
עם זאת, השופטת קיבלה את הטענה לפיה ההחלטה לפטר את העובד התקבלה עוד לפני השימוע האחרון, וקבעה כי הנתבעת פעלה בניגוד להוראות חוק השווין ובחוסר תום לב, כאשר שיבצה את התובע לעבודה במעבדה במבנה סגור, חרף תלונותיו וההנחיה רפואית לפיה הוא אינו כשיר לתפקיד.
מכאן, השופטת הבהירה כי אמנם התובע לא פוטר בשל מחלתו, אך כי עקב התנהלות הנתבעת יהיה עליה לפצות אותו.
לבסוף, הורתה השופטת לנתבעת לשלם לתובע פיצוי על בסכום של כ-61 אלף שקל, בין היתר עקב הפליה בשל מצבו הרפואי. בנוסף תישא הנתבעת בשכ”ט עו”ד בסך 10,000 שקל.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
מאת: עו”ד ירון אבני.
באדיבות אתר המשפט הישראלי “פסקדין”
