רופא שהועסק בביה”ח איכילוב קיבל מכתב פיטורים. כעבור חודש קיבל מכתב נוסף בו הודיע לו מנהל משאבי האנוש כי פיטוריו מבוטלים. הרופא סירב לחזור לעבודה ותבע פיצויים בטענה שפוטר שלא כדין, עקב התנכלות מכוונת כלפיו. ביהמ”ש הורה לפצות את הרופא ב-142,000 שקל.
החל משנת 2006 הועסק הרופא כעובד קרן המחקרים של איכילוב. עקב סכסוך בינו לבין בית החולים, הוגשו נגד הרופא שלוש תלונות למשרד הבריאות, ובמהלך אוגוסט 2012 ערכו נציגי בית החולים והקרן ישיבה בעניינו.
בישיבה הוחלט לקיים לרופא שימוע לפני השעייה. כעבור שלושה שבועות מיום השימוע, הושעה הרופא מתפקידו, ובחלוף שבוע נוסף הוחלט להאריך את השעייתו. לכן, פנה הרופא בספטמבר 2012 לביה”ד האזורי לעבודה בתל אביב, בבקשה לביטול זמני של השעייתו.
במסגרת התביעה, הציג הרופא מכתב פיטורים שקיבל ממחלקת משאבי האנוש של קרן המחקרים יום לפני מועד השימוע. לכן, לשיטתו, הרי שהוא פוטר שלא כדין וללא הצדקה מבלי שנערך לו שימוע. הרופא ייחס את פיטוריו להתנכלות מכוונת מטעם יו”ר הקרן, שלדבריו רצה “לשבור אותו כלכלית” כחלק מהסכסוך בו הם מצויים.
לפיכך, תבע פיצוי כספי בגובה של 12 משכורות, שהוא הרף העליון של פיצוי בגין פיטורים שלא כדין.
הנתבעת הודתה שהרופא קיבל מכתב פיטורים, אך ציינה כי מקורו בטעות קשה של מנהל משאבי האנוש, שפוטר מתפקידו עקב המקרה.
הנתבעת הכחישה שהמכתב נשלח בכוונת זדון והציגה תכתובות דוא”ל בין יו”ר הקרן למנהל משאבי אנוש, בהן מבקש היו”ר הבהרות לגבי מכתב הפיטורים שהמנהל שלח לרופא על דעת עצמו.
עוד ציינה הנתבעת כי באוקטובר 2012 שלחה לרופא מכתב בו התנצלה על הטעות ואף טענה כי הוא מוזמן לחזור לשוב לעבודתו.
הרופא הסביר שהעדיף שלא לשוב לעבודה מחשש שיפוטר שוב באופן בוטה, וכי למעשה הבין שאינו יכול להסתמך על הנתבעת כמעסיקה יציבה.
מדוע פוטר?
במהלך הדיון שיחררה הנתבעת את כספי פיצויי הפיטורים לטובת הרופא, בהמלצת השופטת דגית ויסמן, שהבהירה שהרופא זכאי להם, בין אם פוטר או התפטר.
שולח המכתבים, מנהל משאבי האנוש לשעבר, סיפר כי במהלך חודש אוגוסט 2012 המתין במסדרון לתחילתה של פגישה משותפת בין נציגי בית החולים והקרן, ושמע אנשים משוחחים על כך שעבודתו של הרופא בבית החולים הופסקה. לדבריו, בעקבות השיחה מצא לנכון לשלוח לרופא את מכתב הפיטורים, ומשהבין את טעותו פעל לתיקונה ושלח לרופא מתכתב התנצלות, בו הזמין אותו לשוב לעבודתו.
מכאן, דחתה השופטת את טענת הרופא, לפיה היו”ר היה מודע ומעורב בשליחת המכתב, אך קבעה כי הרופא אכן פוטר מבלי שנערך לו שימוע כדין, וזאת בעקבות שיחת מסדרון בלתי מבוססת.
השופטת ציינה כי אמנם הנתבעת הודתה בטעותה, אך סירבה להתייחס לטעות מסוג זה כאל טעות בתום לב, שכן מדובר בטעות של גורם בכיר, שהיה מודע לאחריותו ולחובותיו, כולל הכרת הדין בכל הקשור לסיום הליכי עבודה של עובדים.
לפיכך, השופטת הורתה לנתבעת לשלם לרופא סכום פיצויים כולל של כ-142,000 שקל, עבור פיטורים שלא כדין, פיטורים ללא הודעה מוקדמת, ועל הלנת פיצויי פיטורים. בנוסף, הורתה לנתבעת לשלם את הוצאות התובע, כולל שכ”ט עו”ד בסך 10,000 שקל.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
מאת: עו”ד שי אדרי ממשרד עורכי הדין הלפגוט אדרי ושות’ העוסק בדיני עבודה.
באדיבות: אתר המשפט הישראלי “פסקדין”
