ביום 1.4.2015 קיבל בית הדין האזורי בחיפה (כב’ הש’ פריימן) את תביעת התובעת, וקבע כי היא הופלתה בקבלה לעבודה כעורכת דין בחברה על רקע היותה אם דתיה לשלושה ילדים. בית הדין חייב את הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בסך 50,000 ₪.
התובעת, עורכת דין, התראיינה למשרה בחברה הנתבעת. במהלך הראיון נשאלה התובעת אודות גילה, מצבה המשפחתי (כולל מספר ילדיה וגילם), וכן לגבי תכנון משפחתי עתידי, לרבות כמה ילדים בכוונתה להביא לעולם, תוך ציון העובדה כי היא משתייכת למגזר “הדתי-חרדי”.
לטענת התובעת, במהלך הראיונות נאמר לה כי היא בעלת הכישורים הנדרשים למשרה, אך הובהר לה כי הנתבעת מחפשת עו”ד שיכול להקדיש את עצמו באופן מלא לתפקיד, עם יכולת לעבוד שעות רבות ונכונות לנסוע לחו”ל בעת הצורך, בהתראה קצרה, וכי מצבה המשפחתי, והמגזר הדתי אליו היא שייכת, עלולים להפריע.
יתירה מכך, בשלבי המיון קיבלה התובעת מייל ממנכ”ל החברה בו נכתב כי טרם נבחר מועמד לתפקיד, כי כישוריה מתאימים אך הוא מודאג מהצורך בנסיעות רבות והאיזון בין דרישות העבודה לגידול ילדיה של התובעת.
התובעת לא התקבלה לתפקיד והגישה תביעה לפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, בה טענה לאפליה.
הנתבעת טענה כי התפקיד לא אויש לבסוף, וכי זימנה את התובעת לראיון למרות שידעה על נתוניה, דבר המעיד על העדר אפליה.
בית הדין קבע כי התובעת הופלתה בקבלה לעבודה.
בית הדין קבע כי השאלה אם התפקיד אויש בסוף אינה רלבנטית לשאלה אם בשיקול האם להעסיק את התובעת עצמה נפלו פגמים בשל אפלייתה מטעמים לא ענייניים.
בית הדין קיבל את גרסת התובעת באשר לשאלות שנשאלה בראיון העבודה. בית הדין הזכיר כי על פי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, משהוכיחה התובעת התאמתה לתפקיד, עובר נטל ההוכחה אל הנתבעת כי לא נפלו שיקולים מפלים בהחלטה שלא להעסיקה. בית הדין הזכיר פסיקה קודמת בה נקבע כי העלאת שאלות הנוגעות לעילות אפליה שבחוק במהלך ראיון עבודה, מקימה חזקה כי נשקלו שיקולים מפלים בקבלת המועמדת לעבודה.
בית הדין הזכיר כי יש ליצור איזון בין זכותו של המעביד לערוך “תיאום ציפיות” עם מועמד פוטנציאלי לעבודה לבין זכותו של העובד לפרטיות, וקבע כי השאלות שנשאלה התובעת בדבר תכנון המשפחה העתידי שלה חורגות מזכותו של המעביד.
בית הדין פסק פיצוי ללא הוכחת נזק של 50,000 ₪, תוך קביעתו כי זה הגבול העליון שמתיר לו חוק שוויון הזדמנויות בעבודה לפסוק.
בעניין זה, יודגש כי הגבלת הפיצוי שקובע חוק שוויון הזדמנויות, מתייחסת לתביעה בגין הפרת סעיף 7 לחוק שעניינו הטרדה מינית, וכי סכום הפיצוי שם הותאם לסכום הקבוע בחוק למניעת הטרדה מינית, העומד היום על סך של 120,000 ₪. בתי הדין נהגו בעבר לראות בסכום זה כקנה מידה ראוי לפסיקת פיצוי אף מכח חוק שוויון, אך חשוב לדעת כי חוק שוויון עצמו אינו מגביל את בית הדין בתקרת פיצוי בנסיבות של הפרת חובת השוויון.
פסק הדין מגלה כי גם היום לוקים מנהלי חברות מסחריות בתפיסות עולם מפלות, ובמחשבה כי נשים, ובמיוחד אמהות, אינן כשירות למלא תפקידים מסויימים מחמת הורותן. על אף הוראותיו הברורות של החוק, ממשיכים מעסיקים פוטנציאליים להציג שאלות מפלות בראיון עבודה, באופן החושף תפיסות העולם המפלות שלהם. רק אכיפה משמעותית של חוק שוויון הזדמנויות בעבודה תעזור להרתיע מעסיקים מהפרתו, ולשנות, לאט לאט, תפיסות העולם החברתיות המפלות אשר עדיין קיימות בשוק העבודה שלנו.
הבהרה: המידע הינו מידע כללי בלבד ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית ו/או תחליף להם ו/או המלצה לנקיטת אמצעים ו/או הימנעות מהם. המחברת אינה נושאת באחריות כשלהי כלפי הקורא/ת. הקורא/ת נדרש/ת לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים. כל הסתמכות על האמור לעיל הינה באחריות המסתמך/ת ועל דעתו/ה בלבד.
הכתבה באדיבות קרן בר יהודה, עו”ד ונוטריון.
הכותבת שמשה בעבר כיועצת משפטית למרכז סיוע לנפגעות אונס ותקיפה מינית בירושלים, מייצגת נפגעות הטרדה מינית, מייעצת ומלווה מעסיקים בתחום הטיפול בנושאי הטרדה מינית ומנחה קורסים לאחראיות על הטרדה מינית במקומות עבודה. הכותבת מנהלת את הפורום לייעוץ משפטי של אתר “מקום” לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית.
