ביום 17 בספטמבר 2014 קבע ביה”ד האזורי לעבודה (ב”ל 29324-07-13) כי ריקי כהן (להלן: המבוטחת) הייתה עובדת שכירה אצל בעלה בעסק, ולפיכך היא זכאית לדמי אבטלה כחוק. זאת בניגוד לעמדת המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל”ל) שקבע כי עבודתה של האישה הייתה בבחינת עזרה משפחתית מקובלת.
תמצית החוק
חוק הביטוח הלאומי קובע כי בן משפחה ייחשב כעובד שכיר בעסק משפחתי בתנאים מסוימים: עובד באופן סדיר, עבודתו חיונית ועוד.
ביה”ד הארצי לעבודה קבע הלכה פסוקה כי שעה שמדובר בהעסקת בן משפחה, יש לבחון בקפידת יתר אם אכן היחסים שנוצרו בין הצדדים הם יחסי עובד – מעסיק, או שהעבודה שנעשתה היא בגדר עזרה משפחתית (פס”ד פייגלשטיק).
אותה קפידה מתבקשת גם בבחינת מהות היחסים שבין חברה משפחתית לבין עובד שהוא בן משפחה קרוב.
תמצית עובדתית של פסק הדין
- ביום 1/9/2007 החלה המבוטחת לעבוד כעובדת שכירה, כמזכירה ופקידה בחברה של בעלה.
- עקב קשיים כלכליים פוטרה יחד עם עובדים נוספים ב- 8/2012.
- למבוטחת לא היו סמכויות בחברה, לא היו לה מניות, והחברה שילמה בעבורה דמי ביטוח.
- המבוטחת עבדה מדי יום גם במשרד וגם בביתה.
- שכרה היה מושפע ממספר ימי העבודה שביצעה מדי חודש.
עמדת המל”ל
- לאור החקירה שבוצעה על ידי המל”ל נקבע תחילה כי המבוטחת הייתה עובדת עצמאית, כשותפה מלאה בעסק המשפחתי. במועד מאוחר, המל”ל שינה עמדתו וקבע כי יש לראות בעבודתה של המבוטחת כעזרה משפחתית מהטעמים שעבדה מדירתה הפרטית, גם ביום וגם בלילה, ההפקדות בחשבון הבנק לא תאמו את השכר המדווח, השכר שולם במזומן ולעתים לא היו הפקדות בבנק.
- המבוטחת העידה כי גם לאחר פיטוריה המשיכה לעבוד מהבית.
- בתלושי השכר לא הופרשו עבורה זכויות סוציאליות, היא לא קיבלה פיצויי פיטורין ולא פדיון חופשה.
- למרות הקשיים הכלכליים של החברה, חלה עלייה בשכרה בחודש אפריל 2012.
דיון והחלטה
ביה”ד נשען על מספר פסקי דין של בית הדין הארצי: “בפרשת כחלון” קבע ביה”ד כי עובד רשאי לוותר על חלק משכרו ואף על כולו אם הוא סבור שוויתור ימנע את הפסקת עבודתו בשל המצב הכלכלי הקשה של המעסיק. קל וחומר כאשר עובדת מועסקת בחברה שבבעלות בעלה. ויתור על שכר “גם אם הוא נובע ממניע משפחתי, מתוך רצון להקל על הקשיים של חברה שבבעלות בעלה, הוא טבעי ומובן ואינו גורע כלל ועיקר ממעמדה של המערערת כעובדת”.
ביה”ד קיבל את עדותם של המבוטחת ושל בעלה שגרסתם נמצאה מהימנה ועקבית בעיניו: המבוטחת הייתה משולבת בעבודה, בביתה עבדה רק אם היה משהו דחוף.
עבודתה הייתה חיונית משום שהחברה גדלה והיו פרויקטים גדולים שדרשו פקידה ומשרדים באתר הבניה. המבוטחת פוטרה עם עובדים נוספים בשל המצב הכלכלי של החברה התנודות בשכרה של המבוטחת נגזרו בין השאר ממספר ימי העבודה המשתנים. ביה”ד הגיע למסקנה כי בין המבוטחת לחברה שבבעלות בעלה התקיימו יחסי עובד – מעסיק על כל המשתמע, ובשל כך היא זכאית לדמי אבטלה.
נכתב ע”י רו”ח אורנה (צח) גלרט, מר חיים חיטמן ורו”ח (משפטן) ישי חיבה,
ממיזם הביטוח הלאומי, של משרד ארצי, חיבה את אלמקייס – פתרונות מיסוי
עם רו”ח אורנה צח (גלרט), העומד לרשותכם לייעוץ בנושא האמור.
