בית הדין האזורי דחה את רובן המכריע של תביעות העובדת, וקבע כי היא אינה חושפת שחיתויות אלא פעלה מתוך מניעים פוליטיים מובהקים. עם זאת, התביעות התקבלו בכל הנוגע לתשלום הפרשי שכר ודמי מחלה>>>
עובדות:
העובדת מילאה בעיריית יהוד שורת תפקידים, שהאחרון בהם הוא עוזרת סגן ראש העיר לענייני איכות הסביבה ואחראית על קבלני הגינון ועל מנהל מחלקת הגינון.
לטענתה, העירייה התנכלה לה במשך שנים אך ורק בשל היותה חושפת שחיתויות ומעשים פליליים לכאורה של בכירים בעירייה, כשמנגד לטענת העירייה לא מדובר בחושפת שחיתויות אלא בעובדת בעייתית שבמשך שנים נהגה לעשות בעירייה ככל העולה על רוחה, פעלה בחוסר תום לב וממניעים זרים.
לאחר שלטענת העירייה המערערת לא התייצבה לעבודה במשך תקופה ארוכה ומשלא נמצא לה תפקיד אחר, פוטרה המערערת מעבודתה. בעקבות הפיטורים, הגישה המערערת תביעות לבית הדין האזורי לעבודה, בהן עתרה בין היתר להצהיר על ביטול פיטוריה והשבתה לעבודה, תשלום שכרה והכרזה כי היא זכאית להגנה בהיותה חושפת שחיתויות בהתאם לחוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין).
בית הדין האזורי דחה את רובן המכריע של תביעות העובדת, וקבע כי היא אינה חושפת שחיתויות אלא פעלה מתוך מניעים פוליטיים מובהקים. עם זאת, התביעות התקבלו בכל הנוגע לתשלום הפרשי שכר ודמי מחלה. מכאן הערעור.
ההחלטה:
1. בבסיס הסוגייה של חשיפת שחיתויות ע”י עובדים, על מנת לזכות בהגנה מכוח החוק, נדרשים מספר תנאים מצטברים:
א- התלונה הוגשה בתום לב.
ב- התלונה הוגשה על הפרת חיקוק במקום העבודה.
ג- התלונה הוגשה לרשות המוסמכת לדון בכך.
בעניין נטל ההוכחה, קובע סעיף 3 לחוק כי על העובד להוכיח שמעסיקו פיטר אותו או פגע בענייני עבודתו, ולא היתה סיבה לכך בהתנהגותו או במעשיו.
2. נקבע, כי לא הוכח שהמערערת הגישה את התלונות בחוסר תום לב או שהתלונות היו משוללות יסוד.
3. לאחר בחינת הראיות, התרשם בית הדין כי ברקע לפיטורי המערערת עמדה החלטת העירייה למנות כממונה עליה אדם נגדו הגישה המערערת בעבר תלונות על ביצוע עבירות בנייה, וסירובה לעבוד עמו. זאת ועוד, עצם זיכוייה של המערערת מעבירות המשמעת שבגינן פוטרה, מחזק את המסקנה כי העירייה התנכלה לה על רקע תלונותיה הרבות על גורמים שונים בעירייה וכי פיטוריה נעשו שלא כדין.
4. בהתאם למסקנה לעיל, פנה בית הדין לדון בסעד הראוי לו זכאית המערערת. ראשית, הבהיר בית הדין כי נוכח חלוף הזמן, עצם ביצוע תפקידה של המערערת על ידי עובדים אחרים, וביטול תקן משרתה, אין מקום להורות על השבתה לעבודה. מנגד, בכל הנוגע לסעד הפיצויים, נתן בית הדין דעתו לחומרת המקרה, היותה של המערערת עובדת ותיקה שמרבית תקופת עבודתה עברה ללא כל תלונות, והעובדה שעילת הפיטורים היתה במהותה עבירת משמעת, שממנה המערערת זוכתה. כמו כן, לקח בית הדין בחשבון גם את ההיבט העונשי שיש לייחס להתנהלות העירייה כלפי המערערת, לרבות העוול הכבד שנגרם לה בהליך הפיטורים ובהליכים שקדמו לו, בהם משך תקופה ארוכה לא שולם לה שכר תוך ייחוס עבירות משמעת מהן היא זוכתה כאמור. מנגד, נתן בית הדין דעתו לכך שגם בהתנהלותה של המערערת נפלו פגמים, והיא תרמה בסגנונה המשתלח להידרדרות ביחסי העבודה בינה לבין העירייה.
5. סיכומם של דברים – הערעור התקבל; העירייה תשלם למערערת פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בגובה 24 משכורות (120,000 ₪). בנוסף, תישא העירייה בהוצאות המערערת בסך 25,000 ש”ח.
הכתבה באדיבות תקדין – הפורטל המשפטי מבית חשבים מידע עסקי
